יש ילדים שבגיל 11 חולמים על המשחק הבא או על החופש הגדול. בן קרסו חולם על משהו אחר לגמרי - לגרום לעולם להקשיב.
מי שנבחר למשיא המשואה הצעיר ביותר בטקס יום העצמאות ה־77, כבר הספיק לעמוד מול מאות תלמידים בעולם, להתראיין לכלי תקשורת, להפיק סרטונים שצברו מיליוני צפיות ולהפוך לאחד הקולות הצעירים והמזוהים ביותר של ההסברה הישראלית.
בריאיון להדר מילר בערוץ 7 הוא מספר שהכול התחיל בכלל ממקום אישי וכואב. אחרי שחברו המתין חודשים ארוכים לידיעות על אביו שנחטף, החליט בן לעשות את מה שילד בן שמונה כמעט לא עושה - לפתוח מצלמה ולהתחיל לדבר. "רציתי לעזור לחבר שלי להחזיר את אבא שלו", הוא מספר. משם הדרך למסעות הסברה בארץ ובעולם הייתה קצרה.
אבל מבחינתו, הסברה היא הרבה יותר מסרטונים ברשת. במהלך ביקוריו בקהילות יהודיות ברחבי העולם הוא פגש ילדים ובני נוער שמספרים לו, לעיתים בפעם הראשונה, על האנטישמיות שהם חווים בבתי הספר. "הם אומרים שאני היחיד שהם סיפרו לו מה שהם חווים", הוא משתף, ומסביר שדווקא העובדה שהוא בן גילם מאפשרת להם להיפתח.
גם כשהוא עומד מול קהל של מאות אנשים, בן מודה שיש התרגשות. ובכל זאת, הוא אומר שהתחושה החזקה יותר היא הזכות לעזור. מבחינתו, כל הרצאה היא הזדמנות לתת לילדים יהודים בעולם תחושה שהם לא לבד, ולספר גם ללא־יהודים מה מתרחש בישראל מנקודת המבט של בני גילו.
הרגע המכונן מבחינתו היה ההשתתפות בטקס הדלקת המשואות. כמשיא המשואה הצעיר ביותר, הוא הקדיש את דבריו לילדי ישראל ולזכר הילדים שלא זכו לגדול. במקביל הוא ממשיך להעלות ברשתות החברתיות סיפורים על ילדים שנרצחו מאז 7 באוקטובר, מתוך רצון, לדבריו, שלא יישכחו.
לאורך השיחה חוזר בן שוב ושוב על מסר אחד: כל אחד יכול להשפיע. מבחינתו, לא צריך להיות מפורסם או לעמוד על במה גדולה. "זה שאני בחרתי להשתמש בקול שלי, לא אומר שילד אחר לא יכול", הוא אומר, ומאמין שלכל אדם יש סיפור ודרך משלו לתרום.
הדרך הזו, הוא מודה, גם גובה מחיר. הוא נחשף לאיומים, לתגובות קשות ברשת ולאירועים של אנטישמיות במהלך מסעותיו בעולם. למרות זאת, הוא משתדל שלא לתת לתגובות לנהל אותו. "יש לי משימה, ואני רוצה לעשות אותה", הוא אומר בפשטות.
במקביל למסעות ההסברה, בן מפעיל שני פודקאסטים - בעברית ובאנגלית - שבהם הוא מארח אנשי הסברה, משפיענים, ספורטאים ואישים שפועלים למען ישראל. מבחינתו, כל שיחה היא עוד דרך להרחיב את מעגל ההשפעה ולעודד אנשים להשתמש בקול שלהם.
כששואלים אותו אם הוא אופטימי לגבי העתיד, התשובה מגיעה בלי היסוס. הוא מספר שהתקווה שלו נמצאת דווקא בדור הצעיר - בילדים ובבני הנוער שהוא פוגש, שמתנדבים, פועלים ומנסים לעשות טוב. אולי דווקא בגלל זה, קל להבין איך ילד בן 11 מצליח להשאיר אחריו תחושה שלא הגיל הוא הסיפור, אלא הבחירה לעשות משהו משמעותי איתו.