לאחרונה ציינו 80 שנים לפיצוץ מלון המלך דוד, אותה פעולה של האצ"ל אשר מסמלת יותר מכל את פרוק תנועת המרי העברי ועימה את כישלון ניסיונות האיחוד בין המחתרות השונות בימי המנדט הבריטי.
תנועת המרי העברי התפרקה בצל מחלוקת גדולה ותוך האשמות הדדיות סביב התוצאות הטראגיות של הפעולה במפקדה הצבאית של שלטון המנדט הבריטי במלון המלך דוד, האצ"ל טען לאי לקיחת אחריות של ההגנה על תוצאות הפעולה, ההגנה מצידה טענה לאי אישור הפעולה מטעמה וגינתה את תוצאותיה.
ולמרות הטונים הצורמים, מפקד האצ"ל מנחם בגין נזכר בערגה בימי האיחוד, בספרו המרד הוא כותב: "הריני חושב את הימים הקצרים של תנועת המרי המאוחדת לימים המאושרים בחיי".
תנועת המרי העברי העניקה לבגין שני דברים שהיו חסרים לו מכל בימי המרד, ראשית- הכרה, ולו חלקית, של הישוב כולו לחשיבות המאבק לחירות לו הקדיש את חייו ואת חיי לוחמיו, "ריבונו של עולם!" הוא כותב, כמה תפילות חרש יצאו בלילות הרדיפות שיום זה יבוא. והוא בא. הבחורים שהיו נרדפים עד הצוואר היו לאהובי העם".
הנקודה השנייה, אותה מציין בגין בחשיבות תנועת המרי היא ההקלה המסויימת בעול הכבד שעל כתפיו של המפקד, על פי בגין העול ואחריות שלוקח על עצמו מפקד "מוכר" הפועל מתוך ארגון מאוחד כמו תנועת המרי היא קלה לאין שיעור מעולו של המפקד "הפורש" כפי שהתרגל להיות לאורך שנים, החלוקה בנטל והאחדות הרגעית אפילו עם חלקית- הקלו עליו, אבל לא הרפו ידיו בחידוש המאבק מיד עם פירוק התנועה המאוחדת: "ימי האושר הם קצרים: ארוכים הם ימי התוגה....היה עלינו להמשיך במרד אם רצינו לתת לעמנו חרות ולהבטיח לבניו חיים. ושוב היה הכרח להעמיס על השכם את תרמיל האחריות הפורשת".
שנים לאחר המעשה, בפרספקטיבה היסטורית, ניתח בגין את האירועים כמרדף אחר האמת ההיסטורית והעניק למאבק זה חשיבות רבה. שתי חזיתות היו למערכה ההסברתית הזאת.
החזית הראשונה מול השלטון הבריטי עצמו אשר התייחס לפעולה כפעולת טרור אכזרית ולא לקח בדל אחריות לאי פינוי המלון למרות ההזהרות שניתנו. בסדרת כרוזים ומאמרים יורד בגין לפרטי פרטים בתכנון הפעולה ותחקורה ומוכיח שההזהרות שניתנו היו צריכות להספיק לפינוי המלון מיושביו הרבים ובכך מטיל אחריות מלאה על השלטון הבריטי לתוצאות הטרגיות של המבצע. "קשה היה הקרב", כותב בגין בהתייחסו לקרב הגרסאות מול השלטון הבריטי, "סיכויי הניצחון נראו מעטים וקלושים. ואף על פי כן ניצחו הכרוזים הצנועים את מנגנוני התעמולה הכבירים, כיצד? פשוט: בכוח האמת".
החזית השנייה בקרב ההסברתי על האמת ההיסטורית, היה פנימי, מול ההגנה, מנהיגיה והעיתונות בישוב. העיתונות תקפה בחריפות את הפעולה, ההגנה וראשי הנהלת הישוב התנערו מאחריות והצטרפו לגינוי הפעולה. בגין נפגע מאד מהתנהלות ההגנה לאחר הפעולה וגם כאן הוא עוסק בפרטי פרטים באופי אישור התוכניות, בפגישות המשותפות, בפתקים שהועברו ובפגישות שנערכו. לאחר הפעולה הוא קיים מספר פגישות הבהרה ותחקיר עם נציגי האצ"ל וההגנה ואף דרש לקיים משפט פנימי בעניין.
גם שנים לאחר הפרשה, בדקדקנות של משפטן, מוכיח בגין את האחריות הכוללת של מנהיגי ההגנה לאישור הפעולה ואת בריחתם מאחריות לאחר מעשה ואף מלמדם שיעור באומץ לב אזרחי שהוא קשה יותר לעיתים מאומץ לב צבאי.
נדמה לי שבימים אלה, כאשר אנו לאחר שבת נחמו, היום בו נולד מנחם בגין לפני 113 שנה והיא השבת שאחרי תשעה באב, יום אבלנו על חורבן בית תפארתנו, ובפתחה של מערכת בחירות מפלגת ומשסעת, טוב יהיה לו לעם ישראל ולמנהיגיו ללמוד את שני הלקחים שלימדנו בגין בפרשת פיצוץ מלון המלך דוד-
ראשית, רדיפה אחר האמת- כי יש רק אחת כזו.
ושנית דבקות באחדות, גם אם היא חלקית, גם אם מחירה כבד וגם אם היא טומנת בחובה פשרות כואבות, כי עתידנו וגורלנו תלוי בה.
הכותב הוא ראש מרכז מורשת בגין