בין אלפי המתגייסים שהגיעו היום לבסיס תל השומר בלטו תלמידי ישיבות ההסדר. הם הגיעו בקבוצות, מלווים בהורים, ברבנים ובחברים, כשמאחוריהם שנתיים של לימוד תורה והכנה רוחנית, ולפניהם שירות צבאי בתקופה שבה מדינת ישראל עדיין נמצאת בעיצומה של מלחמה.
בעמדת ערוץ 7 שוחח יוני קמפינסקי עם החייל א', שהתגייס היום, ועם אביו דותן, איש מילואים ותיק, על ההתרגשות, האחריות והמשמעות של היום הזה.
עבור א' זהו אינו המפגש הראשון של המשפחה עם הצבא. אחיו כבר משרת, ואביו שירת במילואים לאורך תקופת המלחמה. למרות זאת, הוא מודה שההתרגשות אינה פוחתת.
"אני השני שמתגייס. אח שלי כבר התגייס, אבא שלי עשה עד עכשיו מילואים. ברוך השם, מתרגש. כל פעם זה מחדש", הוא אומר.
גם עבור האב, שכבר ליווה בן אחד אל שערי הבקו"ם ושב לא מזמן משירות מילואים, התחושות אינן שונות.
"כמובן שזו אותה דאגה", הוא אומר. "כל ילד הוא בן יחיד מתוך כמה. תמיד מתרגשים, תמיד שמחים לתת את חלקנו להגנת המדינה הזאת, ושמחים שהילדים ממשיכים בדרך שלנו".
כמי שמכיר היטב את השירות הצבאי, האב נשאל אם יש לו עצה לבנו. התשובה מגיעה בחיוך, אבל מאחוריה מסתתרת לא מעט אמת. "לנשוך את השפתיים. טיק-טק, עד גיל חמישים או חמישים וחמש, ואז משתחררים".
א', מצדו, מבקש להרגיע דווקא את ההורים הרבים שמתקשים להיפרד מהילדים ביום הגיוס. "אין לנו מה לדאוג. אנחנו חזקים. אנחנו באים לקרוע אותם".
אלא שהביטחון הזה, לדבריו, לא נולד ביום אחד. הוא צמח בשנתיים של לימוד בישיבת ההסדר, שנים שלדבריו הכינו אותו לא רק מבחינה תורנית, אלא גם לקראת המציאות המורכבת שממתינה לו במדים.
"זה הבדל של שמיים וארץ בין אדם שמתגייס ישר, כשהוא לא מוכן, לבין מי שזכה לבנות יראת שמיים במשך שנתיים. אני מגיע באמת מוכן לצבא, מוכן גם למכשולים הרוחניים שיש בו, ובעזרת השם נעבור את זה בהצלחה".
אביו, שבעצמו למד במסלול ההסדר, משוכנע שהמודל הזה מוכיח את עצמו כבר עשרות שנים.
"זה מסלול מאוד מאוד חשוב. הוא מכין את התלמידים להיות חיילים טובים יותר, אבל גם אזרחים טובים יותר. אחר כך רואים את זה בשנות המילואים, ברצון לתרום למדינה ובמוכנות להסתכל מעבר לעצמך. המסלול הזה מוכיח שאפשר לשלב תורה עם עשייה".
גם המעבר המשותף של בני הישיבה אל הצבא מעניק למתגייסים כוח מיוחד. א' מספר כי הידיעה שהוא ממשיך את הדרך עם חבריו מעניקה לו ביטחון ומוטיבציה.
"כולנו ביחד באים עם יותר 'רעל'. כל השנתיים האלה לימדו אותנו להיות החיילים הכי טובים. אנחנו באים להיות הסיירת של הצבא, באים לתת את הכול. וכשאני עם החברים שלי, זה רק נותן עוד יותר כוח ודוחף קדימה".
אי אפשר להתעלם גם מהרקע שבו מתרחש הגיוס. כמעט שלוש שנות מלחמה הפכו את השירות הצבאי ממשימה עתידית למציאות שנמצאת מול העיניים. עבור א', דווקא התקופה הזו חיזקה את הרצון ללבוש מדים.
"המלחמה נותנת הרבה רצון. היא מחזקת את המוטיבציה. אנחנו באים בראש מורם, גאים בצבא שלנו. ראינו שהוא פועל, עושה ועובד קשה, ועכשיו הגיע הזמן שלנו לתת את חלקנו".
בסיום הריאיון נשאל האב אם תחושת השליחות הזו היא תוצאה של החינוך בבית. "מה ששלו - שלו", הוא משיב בענווה. "ככה אנחנו חינכנו, אבל אם הוא לא היה רוצה, זה לא היה קורה".