בין מאות תלמידי ישיבות ההסדר שהתגייסו היום (שלישי) בבסיס תל השומר, היה גם רגע אחד שריגש במיוחד.
א' הגיע להתגייס להנדסה הקרבית, כשמאחוריו סיפור משפחתי יוצא דופן: הוא ואחיו התאום נולדו בימי מלחמת לבנון השנייה, את ברית המילה ערכו במקלט ציבורי תחת איום הרקטות, וכעת, עשרים שנה לאחר מכן, הם עצמם לובשים מדים ויוצאים להגן על המדינה. אחיו התאום צפוי להתגייס כבר ביום ראשון הקרוב לחטיבת כפיר.
"יש לנו סיפור מיוחד", מספר א'. "נולדנו בשנת 2006, בתוך מלחמת לבנון השנייה. עכשיו זו סגירת מעגל. נולדנו לתוך מלחמה, ועכשיו אני יוצא להילחם".
אביו, משה, משלים את התמונה. "הם נולדו ממש בימים הראשונים של המלחמה, ואת ברית המילה ערכנו במקלט ציבורי. ברוך השם, זכינו להגיע ליום הזה, ואנחנו מאחלים להם שיצליחו וישובו בשלום".
אלא שלצד ההתרגשות הגדולה, קשה להתעלם גם מהחשש של אבא ששולח לא אחד, אלא שני בנים לשירות קרבי בהפרש של ימים בודדים.
"זה כמו לשחרר שתי ציפורים בבת אחת", הוא אומר. "גידלנו אותם כל כך הרבה שנים. נכון, בשנתיים האחרונות הם היו בישיבה ופחות בבית, אבל עכשיו זו כבר תחנה אחרת. זה גיוס אמיתי, וזה רגע מאוד משמעותי".
כשנשאל איך אפשר להרגיע אבא ביום כזה, א' מחייך ועונה בפשטות: "שאני אחזור הביתה".
השנתיים בישיבת ההסדר, הוא מספר, מעניקות לו ביטחון גדול לקראת השירות. "זה אחרת כשאתה מגיע עם חברים שנמצאים איתך באותו ראש. יש לך רבנים שמלווים אותך, חברים שמחזקים אותך, מעטפת שלמה. זה גם עושה את השירות קל יותר, וגם נותן הרבה כוח".
עבור האב, מסלול ההסדר מגלם שילוב של שליחות לאומית ורוחנית. "אני רואה בזה שליחות עצומה. לא משנה באיזה תפקיד אתה משרת - עצם הנתינה למדינה היא הדבר החשוב ביותר".
כמי ששירת בעצמו שנים רבות בצה"ל, הוא מבקש להעביר לבנו מסר אחד לפני העלייה לאוטובוס. "תהיה חייל טוב, ממושמע, תעשה דברים טובים ותזכור שאתה בשליחות. זו גאווה גדולה".
הבן מהנהן ומסכם את התחושות לקראת הגיוס: "חשוב שכל אחד ייתן את החלק שלו למדינה. אבל כשעושים את זה עם החברים מהישיבה - זה נותן הרבה יותר כוח".