רחבת הגיוס בבקו"ם תל השומר הייתה עמוסה הבוקר במשפחות נרגשות, בחיבוקים ובתפילות. בין מאות תלמידי ישיבות ההסדר שהתייצבו לשירות הצבאי עמד גם י', בוגר ישיבת ההסדר באלון מורה, שהגיע יחד עם אביו דביר לרגע שמסמן את המעבר מבית המדרש אל השירות הקרבי.
עבור י', הגיוס אינו נתפס כפרק חדש שמחליף את השנים בישיבה, אלא כהמשך ישיר שלהן.
"התכוננו ליום הזה הרבה מאוד זמן", הוא אומר. "אנחנו כבר שנתיים בישיבה, מחזיקים בשני הקצוות - לומדים תורה ומתגדלים להיות אנשים גדולים, ובמקביל מבינים שהשירות למען עם ישראל הוא חלק בלתי נפרד מהשליחות שלנו".
לדבריו, החיבור בין בית המדרש לבין השירות הצבאי אינו מקרי, אלא תפיסת עולם שלמה.
"כמו שבישיבה אנחנו לומדים תורה מתוך ראיית התמונה הגדולה, כך גם השירות בצבא. עם ישראל חזר לארצו אחרי אלפיים שנה, יש לנו זכות ללמוד תורה בארץ ישראל ויש לנו גם זכות להגן על המדינה. זו אותה שליחות, אותה אמונה ואותה מסירות".
לצדו עומד אביו דביר, שמכיר היטב את השירות הצבאי ואת ימי המילואים, אך מודה שהפעם התחושות שונות לחלוטין.
"זה הרבה יותר קשה מהיום שאני התגייסתי או מהימים שבהם האחים שלי התגייסו", הוא אומר. "זו הפעם הראשונה שאני מגייס בן, וזה לא פשוט. מחזיקים את הדמעות".
לצד ההתרגשות והחשש, הוא מבקש להתמקד גם בתחושת הזכות. "זה יום מאוד מרגש. אני מתפלל שהקב"ה ישמור עליו, שיצליח בכל מעשה ידיו ושייתן בראש". מניסיונו כלוחם וכאיש מילואים, הוא גם מבקש להעביר לבנו מסר אחד שילווה אותו לאורך השירות. "כמו שבישיבה - תהיה עד הסוף, כך גם בצבא תהיה עד הסוף. לתת ברצינות, בשמחה, גם כשלא תמיד מבינים כל פקודה. תמיד לזכור את התמונה הגדולה וליהנות מהדרך".
גם העובדה שהוא מתגייס יחד עם חבריו מהישיבה מעניקה לי' תחושת ביטחון. "אנחנו שישה חבר'ה מאלון מורה שמתגייסים יחד", הוא מספר. "כבר בנינו חברות אמיתית בשנתיים בישיבה, ואני בטוח שזה ייתן כוח לכל אחד ברגעים הקשים. כשעוברים את הדרך הזאת ביחד, היא מלאה בשמחה".
ברחבת הבקו"ם, בין רגעי הפרידה הראשונים למדים החדשים, ניכרה שוב רוחן של ישיבות ההסדר - שילוב של לימוד תורה, תחושת שליחות ורצון לתרום למדינה. רגע לפני שנפרדו, היה ברור שגם האב וגם הבן מבינים שהיום הזה הוא הרבה יותר מיום גיוס. עבורם, זו תחילתו של פרק חדש באותה דרך שבה בחרו ללכת.