לפני כשנה השתנו חייו של אלון חן מן הקצה אל הקצה. האבחנה הייתה קשה - אי־ספיקת כליות. מאז הוא חי בין טיפולי דיאליזה מתישים, מגבלות תזונה ועייפות מתמשכת, כשהטיפולים הפכו לחלק בלתי נפרד משגרת חייו.
"בחצי השנה האחרונה אני עושה דיאליזה שלוש פעמים בשבוע, שלוש שעות בכל טיפול. זה מאוד מחליש ומגביל", הוא מספר בריאיון לערוץ 7.
כשנשאל מה המשמעות של אותם טיפולים, הוא משיב בכנות מצמררת. "הדיאליזה מחזיקה אותי בחיים. בלי הדיאליזה אני כנראה אמות".
כמו אלפי חולים אחרים הזקוקים להשתלת כליה, גם חן רשום ברשימת ההמתנה הארצית להשתלות. אלא שההמתנה להשתלה עלולה להימשך שנים ארוכות.
"הממוצע הוא בין חמש לשבע שנים", הוא מסביר. "ברשימה הזאת ממתינים להשתלה מאנשים שחתמו על כרטיס אדי ונפטרו, ואז האיברים שלהם יכולים להציל חיים של אחרים".
אלא שזמן הוא דבר שאין לו בשפע. לכן החליט לצאת בקמפיין אישי ולבקש מהציבור לעצור לרגע, לקרוא את סיפורו, ואולי גם לשנות את גורלו.
במקביל לרשימת ההמתנה פועלת עמותת "מתנת חיים", המסייעת באיתור תורמי כליה חיים ומלווה את התהליך כולו. "העמותה עוזרת לאנשים שרוצים לתרום, מסבירה את התהליך ועונה על כל השאלות", הוא אומר. "אבל גם שם יש רשימות המתנה, ולכן החלטתי לצאת ולחפש תורם או תורמת באופן אישי".
"לא כל מי שרוצה לתרום יכול לתרום", מסביר חן. "צריך להיות אדם בריא מאוד ולעמוד בסטנדרטים רפואיים מחמירים. אחרי שמשאירים פרטים, חוזרים לאותו אדם, שואלים שאלות ובודקים אם בכלל קיימת התאמה רפואית".
בימים האחרונים הפך סיפורו לשיחת היום ברשתות החברתיות. חברים, בני משפחה ואנשים שהכירו אותו לאורך השנים משתפים שוב ושוב את הקריאה למצוא עבורו תורם. משפט אחד חוזר כמעט בכל פרסום: "אלון הוא איש של נתינה. הגיע הזמן לתת לו בחזרה".
כשחן מתבקש להתייחס לכך, קולו מתמלא התרגשות. "זה מאוד מאוד מרגש לראות את האהבה שיש לאנשים ואת הנתינה שלהם", הוא אומר. "כשבן אדם מוכן בכלל לשקול לתת איבר מהגוף שלו כדי להציל אדם אחר, קשה לתפוס את גודל המעשה הזה. קשה למצוא מילים שיתארו את טוב הלב הזה".
למרות הקושי הפיזי, העייפות והמאבק היומיומי, הוא עדיין בוחר להיאחז בתקווה. "אני מחפש את התורם או התורמת שלי", הוא אומר. "אני מבקש מכל מי שאי פעם חשב על האפשרות לתרום כליה, או שמוכן לפחות לבדוק אם הוא מתאים, שישאיר פרטים. אולי הוא, ואולי היא, יהיו אלה שיצילו את החיים שלי".