הכדורגל הישראלי ובית"ר ירושלים נפרדים מאחד מסמליהם הגדולים. שמעון צ'רנוחה, מהבלמים הבולטים בתולדות המועדון והשחקן הראשון שייצג את בית"ר ירושלים בנבחרת ישראל, הלך לעולמו בגיל 78 והותיר אחריו ארבעה ילדים ו-16 נכדים.
צ'רנוחה נולד במאי 1948, ימים ספורים לאחר הקמת המדינה, להורים ניצולי שואה מאזור חרקוב שבאוקראינה. כשהיה בן תשעה חודשים עלתה משפחתו לישראל, ובירושלים החל את דרכו בכדורגל.
כבר בגיל 15 זיהה המאמן שמואל רזניק את כישרונו והעלה אותו לקבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים - תחילתה של קריירה שהפכה אותו לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המועדון.
בשנות ה-60 וה-70 היה צ'רנוחה מעמודי התווך של חוליית ההגנה הבית"רית. הבלם הקשוח, שנודע במשחקו הלוחמני ובמנהיגותו על כר הדשא, היה שותף לעלייתה ההיסטורית של בית"ר ירושלים לליגה הראשונה בתום העונה הכפולה של 1966-1968 והפך לאחד השחקנים האהובים על הקהל הירושלמי.
רגע השיא בקריירה שלו הגיע ב-10 בינואר 1968, כאשר רשם היסטוריה והפך לשחקן הראשון בתולדות בית"ר ירושלים שלובש את מדי נבחרת ישראל, במשחק מול בלגיה. בכך סימל גם את התבססותו של המועדון בצמרת הכדורגל הישראלי.
לצד שנותיו בבית"ר, שיחק צ'רנוחה גם במכבי נתניה, עמה זכה באליפות המדינה בעונת 1970/71. לאחר מכן שב לבית"ר, ובהמשך סיים את דרכו כשחקן פעיל לאחר תקופה נוספת במועדון.
גם אחרי שתלה את הנעליים לא נפרד מבית"ר. הוא שב למועדון כמאמן במחלקת הנוער, הנהיג משמעת קפדנית וחינך דורות של שחקנים לערכים של מחויבות, אחריות ואהבת המועדון. תחת הדרכתו רשמה קבוצת הנוער עונה יוצאת דופן ללא הפסד, ובין חניכיו נמנו שחקנים שהפכו בהמשך לכוכבי בית"ר ירושלים, ובהם אבירם ברוכיאן ועמית בן שושן. בהמשך אימן גם את הפועל מבשרת ציון.
בינואר 2020 זכה צ'רנוחה לאות הוקרה מיוחד כאשר הוכנס להיכל התהילה של בית"ר ירושלים בטקס חגיגי באצטדיון טדי - מחווה שסיכמה את תרומתו האדירה למועדון במשך עשרות שנים.
ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, ספד לו ואמר: "ירושלים נפרדת היום מאחד מסמליו הגדולים של הספורט הירושלמי. שמעון צ'רנוחה היה מהכדורגלנים הבולטים בתולדות בית"ר ירושלים, אדם שתרם רבות למועדון ולעיצוב דורות של שחקנים ואוהדים".
גם בעלי בית"ר ירושלים, ברק אברמוב, ספד: "צ'רנוחה היה סמל לכל בית"רי ונשא את סמל בית"ר בגאווה גדולה. אנו משתתפים בצער המשפחה ונדאג להנציח את זכרו מול הקהל הביתי שלנו".
אבירם ברוכיאן, שגדל תחת הדרכתו במחלקת הנוער, אמר: "שמעון היה איש שכולו נתינה. הוא ידע להעניק לשחקנים את הרוח הבית"רית, לדרוש, לחנך ולתת דוגמה אישית. כל שחקן אהב והעריך אותו. בית"ר ירושלים איבדה סמל אמיתי, אדם שהתשוקה שלו למועדון הייתה גדולה אפילו יותר כאוהד".