כל מי שעוסק בעולם הראיונות יודע שישנם גם הרגעים הללו שבהם עם כל חשיבותו של סיפור, המעורבים בו מסרבים בתוקף להתראיין. תחושה חמצמצה של כישלון מקצועי. על אחד כזה תקראו בשורות הבאות.
עשרים שנה חלפו מאז מוצאי השבת הקשה ההיא. שתי מהלומות ניחתו עלינו אז בזו אחר זו. זמן לא רב אחרי צאת השבת הגיעה שיחת טלפון מטלטלת. מהעבר השני של הקו ניתן היה לזהות את הקושי לסדר את המילים ולספר על פיגוע רצחני שאירע בבקעת הירדן ובו נהרג רועי פרג'ון הי"ד, בחור החמד שהייתה לנו הזכות ללוות מקרוב במהלך לימודיו במכינה הקדם צבאית בבית אל.
רועי היה ההרוג הראשון של גדוד 'נצח יהודה'. בפעם האחרונה שהגיע לבקר סיפר על הלבטים אם לקבל את ההצעה לצאת לקורס קצינים. הוא לא היה בטוח שהוא באמת מתאים. צניעות כזו, ענווה כזו שאיפיינה אותו עוד הרבה שהכרנו. השאלות ההן נגדעו לפני שהגיעו תשובות. באותה שבת כמ"כ פיקד רועי על מחסום בקעות. מתוך מונית שהגיעה למחסום מכיוון שכם שלף מחבל אקדח, ירה ופגע ברועי שנפצע אנושות ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
דקות לא רבות אחרי אותה שיחת טלפון שבישרה על נפילתו של רועי, הגיעה מהדורת החדשות ובה מהלומה נוספת ומכיוון אחר, סא"ל עמנואל מורנו, "מתנדב" כפי שכינינו אותו במלעיל במכינת 'בני דוד' בה למדנו, נהרג בסיומה של פעולה בלבנון.
מאז השבת ההיא נערמו סיפורים על עמנואל ועל הסיבות לאיסור לפרסם את פניו. בשבועות האחרונים נוסף למערום הסיפורים סיפור אחד נוסף, רלוונטי מאין כמותו לימינו אלה.
כחודשיים בלבד חלפו בין היום בו נחטף גלעד שליט ועד היום בו נפל עמנואל, ומעדות שהתפרסמה באחרונה עלה כי בתקופה הקצרה הזו הצליח עמנואל לאתר את מקומו של גלעד, להכין תכנית מפורטת לחילוצו ולהציע אותה לרמטכ"ל ולראש הממשלה, אלא שהם סירבו. החשש מנפילה של לוחמים בדרכם לחלץ את גלעד הכריע. עמנואל, כך על פי אותה עדות, זעם וחש תסכול עמוק בשל אזלת היד וחוסר המנהיגות, האומץ והתעוזה של הקברניטים.
מידע ראשוני על אותה תכנית החילוץ שהגה ותכנן עמנואל הגיע אליי כבר לפני מספר שנים בדרך עקיפה ממקור כלשהו. ניסיתי לגשש ולאמת את המידע ממקורות נוספים, אך התגובות שקיבלתי נעו בין התעלמות לביטול. לא ממש הכחשה, אבל גם ממש לא אישור. לפני מספר שבועות חלה תפנית כאשר פורסמה עדות של שי גרוס, ניצול מבצע אנטבה, שסיפר בראיון לעודד הרוש על השיחה בה סופר לגלעד שליט על התכנית ההיא, והכול צף ועלה מחדש.
לעדות הזו קיבלתי אישושים ואישורים ממספר מקורות חדשים, אבל גם הפעם עלו בתוהו ניסיונותיי לראיין מישהו שמכיר את האירוע מקרוב. מצד אחד קיבלתי סירוב להתראיין ולספר, אבל מצד שני גם בקשה לפרסם ולעסוק בסיפור ההוא, בשל המשמעויות ההיסטוריות שלו עבור כולנו ועבור המנהיגות בישראל. כאמור בפסקה הראשונה, יש פעמים בהם צריך להודות בכישלון מקצועי. לא הצלחתי.
ועם זאת, אי אפשר שלא להרהר במה שיכול היה להיות אילו. לו היה יוצא המבצע של עמנואל לפועל, וכמו מבצעים אחרים שהוביל ויזם, גם מצליח, לא היינו נצרכים לעסקת שליט בה שוחררו 1027 מחבלים, ובהם מאות שדם יהודים על ידיהם, כולל מנהיגי טרור שהבולט מתוכם הוא כידוע וכזכור יחיא סינוואר שר"י. נדמה לי שאין צורך להפעיל יותר מדי תאי דמיון כדי לשער כיצד נראית הייתה ההיסטוריה הישראלית אם אותו סינוואר לא היה משתחרר באותה עסקה.
נכון, אדריכלי הטרור ידעו למשוך בחוטי הטרור גם מתוך הכלא, אבל אין להשוות בין סינוואר משוחרר לסינוואר כלוא ומוגבל.
ועוד נקודה אחת שגם היא חלק מהסיפור השלם. ביום 13 באוקטובר 2025, במסגרת עסקת החטופים, השתחרר מוחמד זיאד אחמד חראנבה, המחבל שהיה שותף לפיגוע בו נרצח רועי פרג'ון הי"ד ונידון על כך למאסר עולם...
ולפני סיום, לצד האכזבה ממנהיגים שכנראה חששו מסיכון שהיה מונע מחירים כבדים בהרבה, חובה עלינו להזכיר ולדעת את כל מה שאנחנו לא יודעים וכנראה לא נדע לעולם. כמה מעשי טבח, כמה פיגועים וכמה מעשי רצח המוניים נמנעו בזכות יוזמותיהם המבצעיות ומסירותם של לוחמים שפעלו מתוך אותה רוח של עמנואל, רועי וחבריהם, ביחידות המובחרות, בטייסות הקרב, בחטיבות החי"ר והשריון, ביחידות המודיעין לסוגיהם. תודתנו לכולם.