האב השכול יהושע שני, אביו של סרן אורי שני הי"ד, דורש מבית החולים רמב"ם ומצה"ל לחקור את הטיפול באחיינו איתן, לוחם צה"ל שנפצע באורח קשה בלבנון ואושפז בבית החולים בחיפה.
שני העלה טענות קשות בנוגע להתנהלות במהלך משמרת הלילה במחלקה. ברמב"ם מסרו כי הטענות נבדקות.
"תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך-האומנם? מה שקרה השבת בטיפול נמרץ ברמב"ם מחייב חקירה מיידית", פותח שני את הפוסט.
הוא מספר כי "לפני שלושה ימים אחייני, לוחם צה"ל איתן, נפצע קשה בלבנון ואושפז בבית החולים רמב"ם יחד עם עוד שלושה מחבריו הלוחמים שנפצעו. מאז אנחנו חיים בחרדה עצומה לשלומו. איתן היה מורדם ומונשם. רק אתמול בצהריים הוא התעורר, כשהוא סובל מכוויות בכל גופו, מכאבים, מחום ומהזיות. ואז הגיע הלילה. למחלקה נכנסה משמרת חדשה. לדברי המשפחה, כל אנשי הצוות הסיעודי במשמרת היו דוברי ערבית. בשלב מסוים הוציאו את כל המשפחות מהמחלקה ונעלו את הדלתות".
לדבריו הדבר עורר דאגה רבה בקרב בני המשפחה. "צריך להבין את הסיטואציה: ארבעה לוחמי צה"ל פצועים קשה, שזה עתה חזרו מהלחימה בלבנון, נשארים לבדם מאחורי דלתות נעולות, ללא בני משפחותיהם, כאשר הצוות במשמרת כולו דובר ערבית. אני אומר את הדברים בצורה ברורה: במציאות הביטחונית שבה אנחנו נמצאים, זו סיטואציה שמבחינת המשפחות מעוררת שאלות קשות ותחושת חוסר ביטחון. אסור לפטור את התחושות האלה ואסור לטאטא את השאלות מתחת לשטיח. בני המשפחה ביקשו להיכנס. לא להפריע לעבודת הצוות. לא לשבת שם שעות. רק להיכנס לשנייה ולראות שאיתן בסדר. שוב ושוב הם ביקשו. ושוב ושוב סירבו להם".
"הוא פרץ את הדלת ונכנס למחלקה"
שני מספר שכשהצליח אחד מבני המשפחה להיכנס בכוח למחלקה - נתקל במחזה בעייתי במיוחד. "בשלב מסוים דוד, אחיו של איתן, החליט שהוא חייב לראות במו עיניו מה קורה עם אחיו. הוא פרץ את הדלת ונכנס למחלקה. ומה שהוא מתאר שראה שם פשוט בלתי נתפס. איתן לא היה בסדר. לדברי דוד, אחיו הפצוע שכב שם והתחנן למים ובאותו רגע אף אחד מאנשי הצוות לא היה לידו כדי לתת לו מענה. חייל שנפצע קשה בלבנון. רק שעות קודם לכן התעורר מהרדמה והנשמה. סובל מכוויות, כאבים, חום והזיות. מתחנן למים ואין לידו בן משפחה. אין באותו רגע מי שניגש אליו".
"ואז איתן לחש לאחיו דבר חמור עוד יותר. לדברי דוד, איתן סיפר לו שכאשר אנשי הצוות הפכו אותו במיטה, הם עשו זאת בברוטליות, 'כמו סרדין', כלשונו של איתן, וראשו הוטח במיטה. אלה דברים שאיתן עצמו אמר לאחיו. אני לא מוכן לעבור עליהם לסדר היום", הוסיף.
הוא ציין כי "כאשר דוד זעק על מה שהוא רואה, במקום שמישהו יעצור וישאל את השאלה הפשוטה מה קרה כאן ומדוע לוחם פצוע מתחנן לעזרה? הוזעק קב"ט כדי לטפל בדוד שנכנס למחלקה כדי לבדוק מה שלום אחיו. ניסינו לערב גם את ר"מ 2. לא היה שם נציג זמין למשפחה".
שני תהה כיצד למחבלים דואגים יותר מאשר לחיילים פצועים. "יש כאן דבר נוסף שמקומם אותי במיוחד. כאשר מחבל או עצור ביטחוני מאושפז בבית חולים, מדינת ישראל דואגת להציב עליו אבטחה בין היתר כדי שלא יאונה לו רע במהלך אשפוזו. ואילו כאן שוכבים ארבעה לוחמי צה"ל שנפצעו קשה בקרב בלבנון, ובני משפחותיהם מוצאים אל מחוץ למחלקה. הם נשארים מאחורי דלתות נעולות, ללא נציג צה"ל שנמצא שם עבורם, כאשר כל הצוות במשמרת, לפי עדות המשפחה, דובר ערבית. על מחבל אנחנו יודעים להציב שמירה. מי שומר על הלוחמים שלנו?"
"אני לא טוען שכל איש צוות דובר ערבית מהווה סכנה. ודאי שלא. אבל במציאות של מלחמה, כאשר לוחמים פצועים וחסרי ישע מאושפזים לאחר קרב, האחריות של צה"ל כלפיהם לא מסתיימת ברגע שהמסוק מגיע לבית החולים. צה"ל חייב לוודא שהם מוגנים, מטופלים ושיש כתובת צבאית זמינה למשפחה. ואני שואל: מי אחראי על המחדל הזה? מי אחראי לכך שמשפחות של ארבעה לוחמים פצועים קשה מוצאות את עצמן מחוץ לדלתות נעולות? מי היה אמור לוודא שהלוחמים מקבלים מענה בכל רגע? מי בדק מה מתרחש מאחורי אותן דלתות? ומי מטעם צה"ל היה אמור להיות שם בשביל הלוחמים ובשביל משפחותיהם?", הוא שואל.
"אני דורש מהנהלת רמב"ם ומצה"ל לפתוח מיידית בבדיקה יסודית של האירוע. אני דורש לשמור כבר עכשיו את כל צילומי מצלמות האבטחה במחלקה ובמסדרונות בשעות הרלוונטיות. אני דורש לבדוק מי בדיוק היה במשמרת, מדוע כל המשפחות הוצאו והדלתות ננעלו, מה היה המענה שניתן לאיתן כאשר ביקש מים, כיצד טופל והוזז במיטתו, היכן היו אנשי הצוות באותן דקות ומי היה האחראי על המשמרת. ואני דורש תשובה גם לשאלה שאסור לפחד לשאול: האם העובדה שהצוות במשמרת כולה היה דובר ערבית היא חסרת כל משמעות לאירוע או שיש כאן דבר נוסף שמחייב בדיקה? אינני קובע את התשובה מראש".
"אני דורש שהשאלה תיבדק. לא כל איש צוות ערבי אחראי למה שהתרחש, ואינני מטיל דופי בציבור שלם. אבל גם אסור לדרוש ממשפחות של לוחמים פצועים להתעלם מהסיטואציה ומהחששות שהתעוררו אצלן. ארבעת הצעירים האלה לא נפצעו בטיול. הם נפצעו כלוחמי צה"ל בלבנון, כשהם מגינים על מדינת ישראל. כאשר הם שוכבים פצועים, כואבים וחסרי ישע בבית חולים בישראל, מדינת ישראל חייבת להם דבר בסיסי אחד: לשמור עליהם. אני מצפה לבדיקה ולתשובות. לא בעוד חודש. לא אחרי שהמצלמות יימחקו. עכשיו", מסכם שני.
תגובת בית החולים רמב"ם: "בבית חולים רמב"ם ניתן טיפול איכותי ומקצועי לכלל המטופלים, ובוודאי לחיילי צה"ל, על ידי צוות מקצועי ומיומן. בחודשים האחרונים טופלו בבית החולים מאות חיילים פצועים, חלקם במצב קשה, שקיבלו את הטיפול הטוב ביותר במרכז הטראומה המוביל בישראל".
בהתייחסות ישירה לטענות שעלו מסר בית החולים, "אנו מתייחסים ברצינות מלאה ומתחקרים כל טענה ליחס לא הולם למטופלינו".
מאוחר יותר נמסר מבית החולים: "לאחר בירור האירוע, אנו דוחים טענות ליחס לא הולם למטופל".