מאיר רובין, בנו של הרב פתחיה נריה זצ"ל, מביא שתי בקשות סליחה שכתב אביו לילדיו סמוך לפטירתו. בדברים האישיים ביקש הרב נריה את מחילתם, הודה להם על מסירותם והביע את אהבתו אליהם.
"ליקיריי, אני כל כך אוהב אתכם, ילדיי האהובים והנפלאים", כתב. לאחר מכן פנה אליהם בבקשת הסליחה הראשונה, "גם לי מותר לפעמים לבקש סליחה, ובוודאי עכשיו, סליחה על כל הטרחות מיותרות או לא במקום שהטרחתי, או אולי גם פגעתי במשהו, ואני רוצה לעלות לשמיים, כשבקשת הסליחה הזאת מלווה אתכם, ואתם נענים לבקשתי".
לאחר שהגדיר זאת כ"סליחה מספר אחת", עבר הרב נריה לבקשת הסליחה השנייה והודה לילדיו על שעשו למענו: "הריני כל כך מודה לכם על כל מה שעשיתם, כל כך מעריך ומעריץ, ואין מילים להודות לריבונו של עולם שזיכה אותי בכאלה ילדים כמותכם, שעשו כל כך הרבה למעני, והקריבו כל כך הרבה קורבנות, ובפרט בתקופה האחרונה".
הרב נריה ביקש מילדיו שלא יישאר בהם ספק באשר לתחושותיו כלפיהם, "ממש מבקש שלא יהיה לכם צל צילו של ספק, כאילו יש בליבי במשהו עליכם. אין בליבי, אני רק מלא תודה והודאה, ומוחל וסולח על כל מה שאני לא יודע, או כן יודע, מוחל וסולח במחילה גמורה".
בהמשך ביקש שלא יישאו עמם רגשות אשמה לאחר פטירתו, "ושאף אחד לא ילך אחרי מיטתי במחשבה או הרגשה, אולי לא עשיתי את זה כראוי, אולי פה לא פעלתי מספיק". הוא הפציר בהם, "אנא, שחררו את עצמכם מהרגשות נוראיות כאלה. אני מתחנן לפניכם, תקלו עליכם, תקלו עליי".
את הדברים חתם בבקשה למחילה הדדית ובביטוי של אהבה לילדיו, "תנו לנשמתי לצאת בהרגשה שאני מוחל וסולח, ושגם אתם מוחלים וסולחים לי. נשיקות, חיבוקים ושפע אהבה".