לקראת הבחירות, הופך אחוז החסימה לנושא מרכזי וקריטי מאין כמוהו, בייחוד במרחב גוש הימין, שבו מתמודדות מפלגות קטנות ורסיסי סיעות רבות.
כפי שמצביע הניתוח של הסקרים האחרונים, רוב רסיסי המפלגות הללו עלולים להישאר מתחת לרף הכניסה לכנסת ולהביא לאובדן של קולות רבים שהיו יכולים לשקף טוב יותר את רצון הבוחר.
כך, שאלת אחוז החסימה, הפכה לגורם שיכול להכריע את מערכת הבחירות כולה. בפרק השני של "הסדנה הפוליטית" מנתח פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר אילן בערוץ 7 כיצד הגיע רף הכניסה לכנסת למקום בו הוא מצוי כעת ומצהיר כי מנגנון אחוז החסימה נכשל לחלוטין ולא השיג את המטרות שעבורן הועלה לאורך השנים.
התפיסה הבסיסית שעמדה מאחורי העלאת הרף האלקטורלי התבססה על הציפייה כי צעד כזה יוביל לצמצום מספר המפלגות המתמודדות והנכנסות לכנסת, ובכך ימנע סחטנות פוליטית מצד סיעות יחיד או חברי כנסת בודדים.
בפועל, הדברים עבדו באופן שונה לגמרי. "מעבר לכך שהעלאת אחוז החסימה לא צמצמה את מספר הרשימות, היא גם לא פתרה את בעיית חוסר היציבות השלטונית והסחטנות הפוליטית. בניגוד לסברה הרווחת כי חברי כנסת בודדים מסיעות זעירות הם שמערערים את הקואליציה, המציאות מראה כי המפלגות הבינוניות הן מחוללות הבעיה העיקריות", מסביר כהן.
הוא מוסיף כי "גם בקואליציות רחבות ויציבות יחסית של 63, 64 ואף 65 חברי כנסת, מפלגות בינוניות המחזיקות בשישה, שבעה או שמונה מנדטים הן אלו שמייצרות את חוסר היציבות ואת הלחצים הפוליטיים".
כהן מדגיש כי "מה שנשאר בפועל מכל מנגנון אחוז החסימה הוא בעיקר תופעה הרסנית של אובדן קולות עצום במערכת הבחירות. הניסיון ההיסטורי מהשנים האחרונות מדגים עד כמה הפגיעה הזו חוצה גושים ומשפיעה באופן דרמטי על תוצאות הבחירות. בבחירות 2019 הימין ספג אובדן של כמעט ארבע מאות אלף קולות. ב-2022 השמאל ספג את זה כן. המנגנון אינו מצליח לייצר יציבות, אך מביא לפסילת מאות אלפי קולות של אזרחים המבקשים לממש את זכותם הדמוקרטית".
ציפייה נוספת שהייתה ממנגנון אחוז החסימה היא שהוא יאלץ רשימות קטנות ורסיסי מפלגות ליצור חיבורים ואיחודים קבועים ויציבים לאורך זמן. פרופ' כהן מציין כי הרשימה המשותפת היחידה שמחזיקה מעמד באופן קבוע ויציב לאורך עשרות שנים היא רשימת יהדות התורה שהתחברה בשנת 1988. "זו הרשימה היחידה שהאיחוד שלה התמיד לאורך שנים. שום איחוד אחר שנוצר בפוליטיקה לא החזיק מעמד לאורך זמן".
תחת הלחץ של אחוז החסימה הגבוה, נולדים במערכת הפוליטית חיבורים מלאכותיים שנועדו אך ורק לצורך מעבר הרף ביום הבחירות, אך הם מתפרקים מיד לאחר מכן. פרופ' כהן מביא כדוגמה את החיבורים בציונות הדתית, ומדגיש כי "לא היה הרי רצון של עוצמה יהודית ומפלגת הציונות הדתית לפעול יחד. היה ברור לשני הצדדים שמפרקים את החבילה מיד אחרי הבחירות".
לדעתו, המציאות הניצבת כעת בפני המפלגות הקטנות שנולדו לקראת הבחירות, מחייבת אותן לנהל משא ומתן ודיאלוג אינטנסיבי כדי למצוא את הדרך לעבור את אחוז החסימה.
לשאלה האם הציבור מבין את הבעייתיות במפלגות הקטנות ולכן מעדיף שלא להצביע להן, משיב כהן, כי "בכל הנוגע להתנהגות הבוחרים בקלפי, קיימות קבוצות אידיאולוגיות הנשארות נאמנות למפלגתם עד הסוף, גם כאשר הסיכוי לעבור את אחוז החסימה נמוך מאוד. דוגמאות לכך ניתן היה לראות במקרה של איילת שקד או במצביעי מפלגת זהות".
עם זאת, פרופ' כהן מציין כי אובדן הקולות הגדול והמשמעותי ביותר בהיסטוריה הפוליטית הטרייה לא התרחש דווקא אצל מפלגות שנראו מראש רחוקות מהרף, אלא מול מפלגות שהציבור והבוחרים היו בטוחים לחלוטין כי הן עוברות את אחוז החסימה ללא כל קושי. "נפילת מפלגת התחייה מתחת לרף החדש", הוא מזכיר, "שינתה את המאזן הגושי והייתה בעלת משמעות היסטורית כבירה, כאשר היא אפשרה את הקמת גוש החוסם לשמאל בתקופת ממשלת רבין".
בהמשך, הועלה אחוז החסימה לשני אחוזים, ולאחר מכן הועלה פעם נוספת לרף הנוכחי העומד על 3.25 אחוזים, שהם שווי ערך לארבעה מנדטים מלאים. פרופ' כהן מדגיש את הפרדוקס המדהים בכך שתקופת חוסר היציבות הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואחת החריגות בעולם המערבי כולו - סבבי הבחירות הרצופים שהחלו בשנת 2019 - התרחשה בדיוק בתקופה שבה אחוז החסימה היה בשיא גובהו. עובדה זו מוכיחה שוב כי הרף הגבוה לא השיג את יעדו ולא הביא ליציבות.
נקודה מרכזית נוספת שמבהיר פרופ' כהן נוגעת לתפיסה המוטעית הרווחת בקרב חלק מהציבור לגבי גורל הקולות האבודים. לדבריו, בכינוסים ובחוגי בית שונים מושמעת לעיתים הטענה השגויה כאילו הקולות של מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה אינם הולכים לאיבוד, אלא מתחלקים בצורה כלשהי בין שאר מפלגות הגוש. פרופ' כהן מבהיר באופן חיובי וחד כי מדובר בטעות מוחלטת: "קולות שניתנו למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה הולכים לפח".
כדי להבין את גודל האתגר הניצב בפני המפלגות הקטנות במערכת הבחירות, יש לבחון את המספרים המוחלטים של בעלי זכות הבחירה. בישראל ישנם כיום כ-7.3 מיליון מצביעים רשומים. בהנחה שאחוז ההצבעה העומד על כ-70%, מספר המצביעים בפועל יעבור לראשונה את רף ה-5 מיליון. במצב כזה, אחוז החסימה ברף הנמוך יעמוד על מעל 165 אלף קולות. אם אחוז ההצבעה יעלה ויציג השתתפות של כ-75%, מדובר על כ-5.5 מיליון מצביעים, מה שיעלה את אחוז החסימה לאזור ה-180 אלף קולות.
כדי לסבר את האוזן ולהמחיש עד כמה מדובר ברף גבוה וקשה להשגה, מציע פרופ' כהן השוואה למספר בעלי זכות הבחירה בערים מרכזיות בישראל. מדבריו עולה כי השגת כמות הקולות הנדרשת לעקוף את אחוז החסימה שקולה לאיסוף כלל הקולות של ערים שלמות: "אם ניקח את כל המצביעים במודיעין, בגבעת שמואל, בשוהם ובגבעתיים - והכוונה לכל פנקס הבוחרים - מספר המצביעים עדיין לא מגיע לאחוז החסימה הנוכחי".