עשרים שנה לאחר שרס"ן רועי קליין ז"ל, סגן מפקד גדוד 51 בחטיבת גולני, נפל בקרב בבינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה כשהגן בגופו על חייליו, התייצב הבוקר (שני) בנו הבכור גלעד בלשכת הגיוס - בדרכו לחטיבת גולני ולגדוד 51, הגדוד שבו נפל אביו כסמג"ד.
אחיו הצעיר של גלעד התגייס לפני קצת יותר משנה, וגם הוא משרת בגדוד 51. כיום הוא מ"כ ומפקד טירונים בבא"ח גולני. כך, בהפרש של מעט יותר משנה, מגיעים שני בניו של רועי לאותו גדוד שבו שירת אביהם.
אמם, שרה קליין, מדגישה בשיחה עם ערוץ 7 כי למרות המשמעות המיוחדת שיש לבחירה הזאת, הבנים לא גדלו מתוך ציפייה שילכו דווקא לגולני או לגדוד 51.
"הם היו מאוד קטנים כשרועי נהרג", משתפת שרה. "גלעד היה כמעט בן שלוש ואחיו הצעיר היה בן שנה וקצת. הם גדלו על המורשת של רועי, אבל לא במובן של גיוס דווקא לגולני או בחירה במסלול הצבאי שלו. הם גדלו על הערכים שהוא חי על פיהם - על נתינה, שליחות ומסירות, מתוך תורה ואהבה לעם ולארץ".
היא מוסיפה כי "על גבי הערכים האלה, הם בחרו להגיע לגולני ולגדוד 51, שזו כמובן לא בחירה מקרית עבורם והיא מבטאת חיבור עמוק לאבא שלהם. המורשת עליה הם גדלו היא שמסירות נפש היא קודם כול בחיים. היא לא מתחילה ברגע של גבורה בשדה הקרב, אלא בדרך שבה אדם בוחר לחיות את חייו - במה הוא נותן מעצמו, למען מה הוא פועל, ביכולת לקחת אחריות ולהקדיש את הכוחות שלו למען הכלל."
כאלמנת צה"ל נדרשה שרה לחתום על אישור מיוחד שיאפשר לכל אחד מבניה להתגייס לשירות קרבי. היא מספרת כי החתימה לוותה ברגשות מעורבים: "מצד אחד יש דאגה אימהית מאוד טבעית ופשוטה. אני אמא, וברור שיש פחד ושזה מורכב. מצד שני יש גם תחושת גאווה גדולה, על היותנו חלק מהסיפור הגדול של עם ישראל".
שרה מתייחסת גם לדור הצעיר שמתגייס בשנים האחרונות, על רקע המלחמה הממושכת: "כמעט שלוש שנים מתגלה כאן דור מדהים, מלא מוטיבציה ונכונות לתת, ולצדו משפחות מדהימות שחלקן כבר שילמו מחיר כבד מאוד ובכל זאת ממשיכות ללוות את הילדים שלהן ולשאת בנטל. פגשנו כאן הורים שכולים שבנם נפל בשבעה לאוקטובר, והבוקר הם ליוו את בנם, אח שכול, בדרכו לגיוס. לראות משפחה שחוותה אובדן כל כך גדול ובכל זאת ממשיכה לבחור בנתינה ובאחריות, מבטאת את העוצמה של העם הזה".
לדרך שעשו הבנים לפני הגיוס מייחסת שרה חשיבות רבה. שניהם הקדישו שנים ללימוד תורה לפני השירות הצבאי: "השנים האלה בנו בתוכם כוחות, עוצמות וחוסן, והעמיקו את ההבנה של ערך השליחות שאליה הם יוצאים".
רגע הגיוס של גלעד מצטרף לרגעים מרגשים נוספים שעברה המשפחה במהלך שירותו של אחיו הצעיר. אחד מהם היה עם סיום המסלול, כאשר קיבל מסבו, אביו של רועי, את הכומתה של אביו: "זה היה רגע מאוד מרגש ומרומם. לראות את אבא של רועי מעניק לנכד שלו את הכומתה של רועי - היה בזה חיבור בין הדורות שקשה להסביר במילים".
וכשהיא נשאלת מה היה רועי חושב על הדרך שבה בחרו בניו, היא משיבה בפשטות: "אני בטוחה שהוא היה גאה בהם. לא רק בגלל שהם הגיעו לגולני או לגדוד 51, אלא בגלל הבחירה שלהם לקחת אחריות, לתת מעצמם ולהיות חלק".