עשרות שנים עוסקת מדינת ישראל בשאלת הבנייה הבלתי חוקית בנגב, אך מאחורי הכותרות על הריסות בתים, מבצעי אכיפה ועימותים עם הפזורה הבדואית מסתתרת מערכת מורכבת הרבה יותר.
מי שנמצא בלב הזירה הוא ראש הרשות לאכיפה במקרקעין, אל"מ במיל' אבי כהן, שמוביל גוף האחראי על אכיפת חוקי התכנון והבנייה ברחבי המדינה.
בריאיון מקיף לערוץ 7 הוא מציג תמונה רחבה בהרבה מזו המוכרת לציבור: שילוב של אכיפה, רגולציה, טכנולוגיה מתקדמת וניסיון למצוא פתרון ארוך טווח לאחת הסוגיות המורכבות ביותר במדינה.
לדבריו, הרשות אינה עוסקת רק בהריסת מבנים בלתי חוקיים. "רשות האכיפה היא זרועה של הממשלה למימוש מדיניות התכנון הארצית. אנחנו עוסקים במלחמה בחסמים לתשתיות לאומיות, ברגולציה על 131 ועדות מקומיות, בליווי שלהן וגם בהפעלת סמכויות כשצריך".
כהן מדגיש כי אחד מתחומי הפעילות הפחות מוכרים של הרשות הוא המאבק בשחיתות בתחום התכנון והבנייה. "לא תמיד זה מתחיל בכסף. לפעמים אלה פעולות לא תקינות, אישורים לא חוקיים, ניגודי עניינים ומתן זכויות תכנוניות שלא כדין. האחריות שלנו היא לוודא שהתהליכים מתנהלים בצורה תקינה, כדי שהציבור יקבל שירות הוגן ולא יפסיד בגלל קשרים, כוח או כסף".
כאשר השיחה עוברת לנגב, כהן מבקש תחילה להציג את הרקע ההיסטורי. לדבריו, "במשך שנים הנגב היה החצר האחורית של מדינת ישראל. כל מה שלא רצו במרכז - שלחו לנגב. גם את האירוע שנקרא הבדואים בנגב מדינת ישראל יצרה". הוא מזכיר כי בשנות החמישים רוכזו שבטים בדואיים באזור הסייג, אך במשך עשרות שנים לא נבנתה תוכנית הסדרה כוללת.
לדבריו, גם כיום נותרה הסוגיה מורכבת במיוחד. כמחצית מהאוכלוסייה הבדואית בפזורה חיה ללא שיוך מוניציפלי מסודר, על קרקעות מדינה או באזורים שבהם קיימות תביעות בעלות היסטוריות, עובדה המקשה מאוד על קידום פתרונות.
כהן מציין כי לאורך השנים נעשו ניסיונות שונים להסדרה - החל מוועדת גולדברג ועד מתווה פראוור - אולם אף אחד מהם לא הבשיל לכדי פתרון כולל. לדבריו, גם התוכנית הממשלתית החדשה מנסה להתמודד עם סוגיית תביעות הבעלות באמצעות מנגנון תמריצים וסנקציות, אך מוקדם עדיין לדעת אם תצליח. "זה ניסיון אמיץ להתמודד בפעם הראשונה עם הסוגיה המרכזית של תביעות הבעלות".
במקביל, הוא מדגיש כי בשנים האחרונות האכיפה הפכה לאינטנסיבית הרבה יותר. "בפעם הראשונה מפנים צבירים שלמים, זאת בזכות מדיניותו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. בשנתיים האחרונות פינינו כמעט 300 משפחות, אבל רק כ-20 עד 25 אחוז מהן עברו למגרשים שהוקצו להן".
לדבריו, הנתון הזה ממחיש את הבעיה המרכזית. "יש יותר אכיפה מאשר הסדרה. חד-משמעית. גופי האכיפה עובדים מהר ובאפקטיביות, אבל ההסדרה עדיין לא מתרוממת".
כהן אינו מסתיר את דאגתו מהשלכות המצב. "בסוף, בן אדם שאין לו פתרון יחפש פתרון בעצמו. אם הוא לא נכנס למגרש שהוצע לו, הוא ילך וישכור דירה בדימונה, בלהבים או בבאר שבע. אנחנו יוצרים ערים מעורבות, ואם לא נדע לתת פתרון - זו תהיה בעיה ארוכת טווח".
אחד החלקים המסקרנים בריאיון עוסק במהפכה הטכנולוגית שמובילה הרשות. כהן מספר כי מדובר באחד הגופים הראשונים בשירות המדינה שמטמיעים מערכות בינה מלאכותית כחלק משגרת העבודה. במקביל, הרשות מפעילה מערך מתקדם של צילומי אוויר ברזולוציה גבוהה המכסה אלפי קילומטרים רבועים ברחבי הארץ, ובמיוחד באזור הנגב.
"היום כ-40 אחוז מהצווים שלנו יוצאים בלי שמפקח הגיע קודם לשטח. הצילום האווירי משמש ראיה משפטית. הפעם הראשונה שהמפקח מגיע היא רק כדי להדביק את הצו".
לדבריו, המעבר לאכיפה דיגיטלית קיצר משמעותית את זמני התגובה. "אנחנו מייצרים לעצמנו את המידע, מרכזים אותו ופועלים בריכוזי מאמץ. פעם בחודש יוצאים עשרות צווים במקביל, והיום גם חלק מההליכים השיפוטיים מתבצעים מרחוק".
עם זאת, כהן שב ומבהיר כי מבחינתו האכיפה אינה המטרה אלא אמצעי. "אכיפה, כמה שהיא מוצלחת, היא בסוף רק אמצעי. המטרה היא להסדיר את האוכלוסייה".
לצד המשך האכיפה, הוא סבור שיש לקדם גם מודלים חיוביים שישנו את המציאות. "אני מאוד מאמין במודלים של הצלחה. צריך ליצור יישובים שאנשים ירצו לגור בהם, לעודד חיילים משוחררים מהמגזר ולהציג מודל שאנשים יסתכלו עליו ויגידו: 'ככה אנחנו רוצים לחיות'. כרגע האמון קשה מאוד, ועל זה חייבים לעבוד לצד אכיפה לא מתפשרת".
בסיום הריאיון מפנה כהן את מבטו אל הדרג המדיני ומגדיר את הסוגיה כאחד האתגרים הלאומיים הגדולים של ישראל. "זה אירוע לאומי ממדרגה ראשונה. בסופו של דבר זה תלוי בעיקר בראש ממשלה כי צריך להביא ולהפנות את כל המשאבים. אם לא נפתור את הסוגיה הזו, היא תמשיך להשפיע על כל הנגב - מפשיעה ואלימות ועד דיור ופיתוח. כשלא טוב לשכן שלך, גם לך לא יהיה טוב".