יותר משלוש שנים חלפו מאז פיגוע הירי הקשה בכניסה לירושלים, שבו הסתער אביעד פריג'ה לעבר שני המחבלים שניהלו מסע רצחני בתחנת האוטובוס.
האירוע הסתיים גם במותו הטראגי והכואב של האזרח יובל קסטלמן, ומאז הפכה משפחת פריג'ה לשותפה במאבק משפטי ממושך. בריאיון לפודקאסט של ערוץ 7 חושפת אמו, גילה פריג'ה, את הכאב, התחושות הקשות והאמונה כי בסופו של דבר הצדק ינצח.
"אנחנו במצב בלתי אפשרי", היא אומרת כבר בתחילת השיחה. "אנחנו חיים יום־יום בתחושה שנעשה לנו עוול נורא. הבן שלי נהג בדיוק כמו שחייל צריך לנהוג. הוא חתר למגע, חירף את נפשו וסיכן את חייו מול המחבלים. הוא פעל כפי שחינכו אותו בצבא - ופתאום מצא את עצמו נאשם".
לדבריה, אביעד כלל לא היה בדרכו לשגרה אזרחית. הוא יצא לאפטר קצר משירות מילואים בעזה, וכעבור שעות ספורות כבר היה אמור לשוב לשיירות האספקה שנכנסו מדי לילה אל תוך הרצועה.
"המפקדים אמרו להם לקחת את הנשק גם באפטר, כי יש הרבה פיגועים. בדרך חזרה הוא שמע את היריות והרגיש שעזה הגיעה אליו. הוא הגיב בצורה הכי מהירה והכי גיבורה שיכולה להיות. אחר כך הוא הרגיש שהמערכת פשוט בגדה בו".
לצד ההגנה על בנה, גילה אינה מסתירה את הכאב על מותו של יובל קסטלמן. "זה אירוע טראגי לשני הצדדים. אני מבינה את הצער הנורא של משפחת קסטלמן. זה כאב בלתי נתפס. אני מתפללת שהקב"ה ישלח להם נחמה. אנחנו מבחינתנו מוכנים לפיוס ומקווים שיום אחד נצליח להגיע לשיח".
אחד הרגעים הקשים ביותר עבורה היה המעצר של בנה ימים ספורים לאחר הפיגוע. "הוציאו אותו מחדר החקירות כשהוא אזוק בידיים וברגליים. למחרת הלבישו אותו בבגדי אסיר והביאו אותו לדיון מול כל המצלמות. הרגשנו שהשפילו חייל צה"ל שפעל בתום לב, שסיכן את חייו כדי להציל אחרים".
לדבריה, דווקא ההדלפות מחומרי החקירה החריפו את התחושה שההליך יצא משליטה. "יצאו לתקשורת מסמכים מתוך החקירה בזמן אמת. אנשים כבר לא ידעו אם הם זוכרים משהו מהזירה או ממה ששמעו בטלוויזיה. זה זיהם את החקירה והשפיע על העדים".
פריג'ה מבקשת להזכיר גם נקודה שלדבריה כמעט שלא זכתה להתייחסות ציבורית. "רואים בכל הסרטונים שיובל נפגע בלסת כבר בתחילת האירוע ולא היה יכול לצעוק. כל מי שהיה שם היה בטוח שמדובר במחבל. גם עדי התביעה אמרו בבית המשפט שהם פחדו ממנו וחשבו שהוא מסוכן".
במהלך השנה האחרונה נוהל הליך גישור ממושך, שלדבריה כמעט הסתיים בהסכמה. "הגישור נמשך כמעט שנה והיינו קרובים מאוד לסיום. ואז, אחרי חילופי הפצ"ר, קיבלנו הודעה קצרה: חוזרים למשפט. זה היה הלם מוחלט".
לצד הקושי, היא מספרת כי התמיכה הציבורית מעניקה למשפחה כוח. "אנשים עוצרים את אביעד ברחוב ואומרים לו 'אתה גיבור ישראל'. בכל דיון מגיעים אנשים מכל הארץ - דתיים, חילונים, צעירים ומבוגרים - רק כדי לשבת באולם ולהראות שהם איתנו. זה נותן לנו המון כוח".
עם זאת, היא חוששת מהמסר שעובר ללוחמים. "אף אחד לא רוצה לעבור את מה שאביעד עובר. זה משתק חיילים. כשחייל חושש שברגע האמת המערכת תילחם בו, הוא עלול להסס. לפעמים היסוס של כמה שניות הוא ההבדל בין חיים למוות".
לקראת סיום הריאיון היא פונה ישירות להורים ששולחים את ילדיהם לצה"ל. "כשתשלחו את הבן שלכם לצבא, תתפללו לא רק שיחזור בריא בגופו ובנפשו, אלא גם שלא ייפגע ממי שלא צריך לפגוע בו. מה שקרה לאביעד יכול לקרות לכל אחד. למרות הכול, אני מאמינה שבסוף הצדק ינצח".