הרב חיים אייזנטל, ראש הישיבה התיכונית בחיספין מרשת רוח הגולן, סופד בשיחה עם ערוץ 7 לתלמידו יהונתן קלימיאן ז"ל שנפל אל מותו בסנפלינג במערת קשת בגליל המערבי.
הרב מספר על הנער האהוב שעמד לעלות לכיתה י"ב, על אהבתו הגדולה לטיולים ולבני עקיבא ועל ההתמודדות המורכבת של חבריו ושל צוות הישיבה עם האובדן הפתאומי.
עבור החברים בישיבה יהונתן היה קודם כול "תוני" - שם החיבה שבו הכירו אותו כולם. הרב אייזנטל מספר כי השם התאים היטב לדמותו החביבה והאהובה.
"יונתן, שכל החברים שלו קראו לו תוני, שם חיבה - כשמו כן הוא היה, ילד חביב מאוד, אהוב מאוד. היה לו מעגל חברים איתן, הוא היה תלמיד אהוב בשכבה, בחור ירא שמיים", הוא מספר.
הרב איזנטל מוסיף כי יהונתן היה נער חברתי מאוד, שאהב להיות חלק מהעשייה סביבו. "הוא מאוד אוהב פעילויות חברתיות, מאוד מאוד אוהב לטייל", מתאר ראש הישיבה.
אהבת הטיולים והשטח הייתה חלק משמעותי מעולמו. "סנפלינג זה היה חלק מהחיים שלו", אומר הרב אייזנטל. דווקא משום כך, העובדה שאסון כה כבד התרחש במהלך טיול מטלטלת במיוחד את מי שהכירו אותו.
לצד הטיולים והפעילות החברתית, מקום מרכזי בחייו של יהונתן היה לסניף בני עקיבא בקצרין. הוא גדל בסניף, היה חניך ובהמשך מדריך, והיה מעורב מאוד בחיי התנועה: "הוא היה מדריך בסניף, חניך בסניף, שותף מלא לסניף קצרין המפואר. הוא היה מה שנקרא 'שרוף בני עקיבא'. מאוד מאוד מושקע בסניף".
ראש הישיבה מדגיש כי לצד הפעילות החברתית והטיולים, יהונתן היה גם נער בעל עולם רוחני משמעותי. "הוא היה בחור ירא שמיים", הוא אומר, ומוסיף: "בחור שהתמודד עם אתגרים וצלח אותם".
הקשר בין משפחת קלימיאן לבין הישיבה בחיספין לא החל עם יהונתן. שני אחיו הגדולים למדו אף הם בישיבה, ולכן עבור הצוות מדובר במשפחה מוכרת וקרובה שמלווה את המוסד במשך שנים.
יהונתן סיים את כיתה י"א והיה אמור לפתוח בעוד זמן קצר את שנתו האחרונה בישיבה. "הוא סיים י"א ועלה לי"ב", מספר הרב אייזנטל. ההיכרות ארוכת השנים הופכת את האובדן לאישי במיוחד גם עבור אנשי הצוות. "אנחנו מאוד מחוברים", אומר ראש הישיבה. "הם מחוברים לישיבה, כל המשפחה".
הרב אייזנטל מתאר טלטלה עמוקה שעוברת מאז האסון על הישיבה כולה: "כולם מזועזעים וכולם מטולטלים, וכולם בהלם. הפתאומיות היא מאוד מאוד מטלטלת ומאוד מאוד מזעזעת את כולנו - צוות, מחנכים, מורים ותלמידים ביחד".
עבור אנשי הישיבה, קשה לעכל את המעבר החד משגרת חופשת הקיץ אל בשורת האסון. הרב אייזנטל מסכם את התחושה במשפט אחד: "כולם מטולטלים מהסיפור המאוד מאוד טרגי הזה של נער שהולך לטייל ולא חוזר מהטיול".
האסון התרחש בעיצומה של חופשת הקיץ, כאשר תלמידי הישיבה מפוזרים ברחבי הארץ וחלקם נמצאים במחנות ובפעילויות של בני עקיבא. הדבר יוצר קושי נוסף עבור הצוות, שמבקש לאסוף את התלמידים, להיות לצדם ולאפשר להם להתמודד יחד עם האבל. "ברור שיש אתגר לאסוף את התלמידים בחופש", מסביר הרב אייזנטל.
למרות הפיזור ברחבי הארץ, כבר בהלוויה היה אפשר לראות עד כמה הקשר בין יהונתן לבין חבריו היה עמוק. תלמידים ובוגרים הגיעו ממקומות שונים כדי להיפרד ממנו ולהיות לצד משפחתו, אחיו וחבריו.
הוא מתאר נוכחות גדולה לא רק של תלמידיו הנוכחיים של יהונתן, אלא גם של בוגרי הישיבה שביקשו להגיע ולתמוך בחברים ובמשפחה: "הייתה שם נוכחות מרשימה בכלל, גם של הבוגרים, שבאו להיות עם החברים שלהם, עם האחים שלו. הייתה שם נוכחות מרשימה מאוד של תלמידים ושל בוגרים. יש אתגר גדול לאסוף את התלמידים בחופש. אבל אנחנו משתדלים לתת להם מעטפת".
המעטפת, כוללת ליווי ושיחות עם התלמידים, ובמקביל ניסיון לשמור על קשר עם משפחותיהם: "גם בליווי, בשיח, גם משתדלים להיות בקשר עם ההורים".
ראש הישיבה מדגיש כי אנשי הצוות אינם רואים בימים הקרובים את סופו של תהליך ההתמודדות, אלא את ראשיתו. "אנחנו רק בתחילת הדרך", הוא אומר. "אנחנו מבינים שיש עוד מסע של עיבוד של האבל לפנינו. אנחנו מחכים להיפגש איתם, מכינים את עצמנו לעניין ומקווים שנוכל להיות לעזר בעניין הזה".