לא יודעת מה איתכם, אני עדיין ב־8.10.23. אני עדיין שם - במרד קפלן ובשואה בעוטף. הדם שלי ממשיך לרתוח.
זו התודעה שאיתה אני נכנסת לבחירות הפריימריז ולבחירות הקרובות. זה הקונטקסט החיוני והעיקרי, לדעתי, כדי לבצע את הבחירה הנכונה עבור עם ישראל.
אכן, מוקירים ומודים לממשלה ולעומד בראשה על הישגים מכובדים בשנות המלחמה. כראוי למדינה שנלחמת על קיומה - ציפיתם לפחות? אני כן מצפה ליותר - כל העת.
אחרי המכה שחטפנו, אני לא מבינה איך אפשר להכיל כל איום על גבולותינו, והנה אנחנו מכילים. מגמגמים. מתבלבלים. אחרי שואה לישראל, השארנו את הנאצים בחיים. ואנחנו עוד עלולים למצוא את עצמנו משקמים להם את הבתים.
את העבודה שהתחילה הממשלה הזאת - חובה על הממשלה הבאה לסיים. כולם בימין יכולים להסכים על זה לפחות, אני מקווה.
ואכן, המשימה הקשה הזו מוטלת על הקדנציה הבאה של ממשלת הימין. התחזית אינה מרגיעה: צפויה להגיע לאזורנו אם כל הסערות - האירוע הביטחוני מתכנס עם האירוע המשפטי, ופה תיבחן משילותו של הדרג הנבחר - מה נותר, אם נותר משהו, מהדמוקרטיה הישראלית.
הציבור הליכודי והלאומי מבין היטב שכדי לעמוד באתגרי השעה צריך לרתום נבחרי ציבור אסרטיביים. אמיתיים. פטריוטים.
הוא דורש לראות מעשים במקום דיבורים. הוא דורש לראות ניקוי אורוות. הוא קץ בעסקני הכיסא והג'ובים. הוא מבקש את הזכות לבחור את האנשים הנכונים.
ההודעה הבוקר, שלפיה שלושה שריונים נוספים מצמצמים עוד את היכולת של בוחרי הליכוד להשפיע פעם בארבע שנים על רוח המפלגה, היא לא פחות מיריקה בפרצופם. ומילא היה מדובר במי שיכול להתגאות בקידום ערכי החזון הלאומי.
אבל חיים כץ? מה הוא עשה למען עם ישראל בארבע השנים האחרונות? גדעון סער, שמינה את גלי בהרב־מיארה, וספק אם עדיין מפעיל אותה כדי להפיל את נתניהו (הדר מוכתר שרופה אצל רבים כי היא "אויבת הליכוד", כי היא באה מהשמאל, אבל לגדעון סער, שבא מהדיפסטייט וממחנה הרל"ב, סלחו תוך שנייה); ישראל כץ - ובכן, נשאר ישראל כץ, הישגים לצד אכזבות.
כיצד ניתן להסביר את התעדוף של שלושת אלה על פני מתמודדים אחרים? מדוע שלא יילחמו על מקומם כמו יתר חברי המפלגה? המהלך הזה מבטא משבר אמון עמוק בין הנהגת הליכוד לפקודי הליכוד.
הוא בעצם אומר: אנחנו לא סומכים על שיקול דעתכם בפריימריז, אז נחליט עבורכם.
הליכוד היא תנועה לאומית עממית. כוחה נובע מן הציבור ומחבריה. חברי התנועה אינם אמצעי להשגת שלטון, אלא שותפים בעיצוב דרכה, בבחירת נציגיה ובהכרעותיה. ההנהגה נבחרת מן השטח וחייבת דין וחשבון לציבור שבחר בה. דומה שהמהלכים האחרונים פוגעים בנשמתה של הליכוד, שהתהדרה תמיד בהיותה מפלגת העם. בגין דן בזה בהרחבה במאמרו "צירי לידה של ליכוד" מ־31 באוגוסט 1973 ב"מעריב", ומתאר את הקמת הליכוד כתהליך של חיבור בין זרמים שונים, כשהעקרונות המשותפים צריכים להיות מובאים בפני הציבור ולייצג אותו באופן ראוי.
הבחירות האלה גורליות, כשאיום קיומי מונח לפתחנו והזהות היהודית נשחקת באופן שיטתי ומכוון.
מה המסר של הליכוד הבוקר לעם ישראל, כשהוא בוחר לכפות על בוחרי הימין בחירה לכנסת של מי שאולי בכלל לא ראוי להיות שם?
הדברים נכתבים מתוך דאגה עמוקה למחנה הימין הלאומי, לעתיד ילדינו במדינה היהודית, מתוך הערכה עמוקה לראש הממשלה ולמפלגת הליכוד, אך מעל לכול - מתוך כבוד בסיסי לבוחרים, הלא הם הריבון.