ניצחונו של עבדול רחמן א־סייד בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית במישיגן מעורר דאגה בקרב גורמים העוקבים אחר השינויים במערכת הפוליטית האמריקאית. ד"ר דן דייקר, נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, סבור כי מדובר באחד הסימנים המובהקים ביותר להעמקת המגמה האנטי־ישראלית בתוך המפלגה הדמוקרטית.
"מדובר בממדאני על סטרואידים", אומר דייקר. "הוא ניצח כנגד כל הסיכויים, נגד הממסד ונגד עשרות מיליוני דולרים, כולל של איפא"ק, שהשקיעו במועמדת שאמורה הייתה לנצח".
לדבריו, א־סייד הוא מועמד בעל יכולות פוליטיות יוצאות דופן, דווקא משום שהוא מצליח לשלב מסרים אידיאולוגיים עם כישורי תקשורת מרשימים.
"מבחינת ישראל הוא מועמד מאוד בעייתי. הוא כבר הכריז על ישראל כמדינת אפרטהייד ומדבר על ג'נוסייד שישראל מבצעת. חייבים להודות שמדובר באדם מוכשר ומבין תקשורת. ב־2017 הוא הפסיד בבחירות לתפקיד מושל מישיגן, אבל יש לו קבלות גם כרופא, בעל תואר שלישי ובעל תפקיד משמעותי במערכת הבריאות של מישיגן. הוא אדם שמבין איך להפעיל את הציבור נגד הממסד. מדובר בבדלן בצורה קיצונית".
לדברי דייקר, הצלחתו של א־סייד ממחישה כיצד ניתן כיום לבנות כוח פוליטי משמעותי באמצעות הרשתות החברתיות, גם ללא תמיכת הממסד.
"הוא היה האנדרדוג, אבל ידע להשתמש ברשתות החברתיות כדי להוביל קמפיין של 'אנחנו העם נגד הממסד'. מדובר במותג פוליטי שמוכר במישיגן כבר שמונה שנים, והוא גם זכה לתמיכתו של ברני סנדרס, שמוביל את המחנה הפרוגרסיבי".
לדבריו, א־סייד ביסס את הקמפיין שלו על הטענה שהכסף האמריקאי אינו צריך להגיע לישראל.
"הוא טען שהסיוע הצבאי לישראל צריך להיפסק, כי תושבי מישיגן לא סוגרים את החודש. העובדה שרוב הכסף הזה חוזר לכלכלה האמריקאית כלל לא עניינה את המצביעים. מבחינתם ישראל הפכה לאויב".
דייקר סבור כי מדובר בשינוי עמוק בהרכב האלקטורט הדמוקרטי וביחסו למדינת ישראל.
"בעיניו יש יהודים טובים ויהודים לא טובים. הטובים הם אלה שלא תומכים במדינה היהודית, והרעים הם אלה שתומכים בה. בעבר למי שהחזיק בעמדות כאלה לא היה שום סיכוי מול איפא"ק, אבל כל הדינמיקה השתנתה. בארצות הברית יש עולם חדש - ממדאני אחד במזרח ואחד במרכז־המערב, וזו רק ההתחלה".
לדבריו, ישראל חדלה להיות רק סוגיית חוץ והפכה לנושא פנים־אמריקאי בעל משקל אלקטורלי.
"הסוגיה הישראלית הפכה לעניין פנים־אמריקאי לכל דבר. ברמה התודעתית וההסברתית אנחנו חייבים להתעשת ולהשקיע מיליארדים בחשיפת אויבינו ויריבינו, גם ברמה הלא־צבאית. הרוב במפלגה הדמוקרטית תומך כיום בעניין הפלסטיני, וא־סייד וממדאני הוכיחו שזה הפך לכלי חשוב מאוד לניצחון בפריימריז".
לדבריו, העובדה שא־סייד כמעט שלא עסק בסוגיות בינלאומיות אחרות במהלך הקמפיין, מלבד התמיכה בהמשך הסיוע לאוקראינה, מעידה עד כמה הפכה ישראל למוקד פוליטי מרכזי.
"למעשה, ישראל הפכה למותג שלילי בקרב חוגים רבים במפלגה הדמוקרטית, והוא הבין שזה המפתח לניצחון בפריימריז".
עם זאת, דייקר מזהיר כי התופעה אינה מוגבלת רק לדמוקרטים. "הגישה הזו מתחילה לחלחל גם למפלגה הרפובליקנית. יש שם מועמדים בדלנים קיצוניים שמחזיקים בעמדות דומות כלפי ישראל, אבל בשלב הזה הם מצניעים אותן, משום שהתמיכה בישראל בתוך המפלגה הרפובליקנית עדיין חזקה מאוד".