עו"ד דוד פטר הפך בשנים האחרונות לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המאבקים המשפטיים והציבוריים סביב מערכת המשפט בישראל.
הופעותיו בבית המשפט העליון, הסגנון הישיר והבלתי מתפשר והביקורת החריפה שהוא מותח על האקטיביזם השיפוטי הפכו אותו לדמות מוכרת הרבה מעבר לעולם המשפט.
אולם בראיון לערוץ 7 עם אודליה קדמי מתברר כי מאחורי עורך הדין שמאתגר את בג"ץ עומד סיפור חיים יוצא דופן, שמתחיל דווקא בהונגריה הקומוניסטית ומוביל אל אחד הקולות הבולטים בשיח הציבורי בישראל.
פטר נולד בבודפשט בשנת 1987, למשפחה שחוותה על בשרה את דיכוי הזהות היהודית תחת השלטון הקומוניסטי. אביו, כך הוא מספר, כלל לא ידע שהוא יהודי עד גיל 12 או 13, משום שבמשטר הקומוניסטי הזהות היהודית הוסתרה כמעט לחלוטין.
למרות זאת, בבית הוריו פיעמה ציונות עמוקה, עד כדי כך שהמשטרה החשאית חקרה אותם בשל פעילותם הציונית. כאשר עלו לישראל, הגיעו עם מעט מאוד רכוש, אך עם תחושת שליחות גדולה. פטר אף מספר כי היה ככל הנראה התינוק היחיד בבודפשט שעבר ברית מילה באותה תקופה, משום שרבים חששו לבצע אותה בגלוי.
השנים הראשונות בישראל לא היו פשוטות. המשפחה התמודדה עם קשיים כלכליים משמעותיים. אמו עבדה כעוזרת בית ואביו הועסק ככוח עזר בבית חולים פסיכיאטרי, אך לדבריו, דווקא בבית הצנוע שבו גדל התקיימו שיחות אינטלקטואליות עמוקות על פילוסופיה, מחשבה יהודית וספרות. "לא היה לנו כסף", הוא מספר, "אבל היו לנו שיחות על ניטשה, שופנהאואר וויטגנשטיין". את אביו הוא מתאר כאדם שהשפיע עליו יותר מכל אדם אחר בחייו - לא רק כאב, אלא גם כמורה דרך.
אף שהוא מזוהה עם הציבור הדתי-לאומי, פטר אינו ממהר להגדיר את עצמו באמצעות שיוך מגזרי. מבחינתו, הזהות היהודית קודמת לכל הגדרה אחרת. לדבריו, הוא אינו רואה צורך להשתייך ל"מועדון" כלשהו או להגדיר את עצמו דרך מגזר כזה או אחר. הכיפה שעל ראשו, הוא מסביר, מבטאת את אמונתו ואת זהותו האישית, ולא השתייכות פוליטית או חברתית.
בשנים האחרונות הוא הפך לאחד מעורכי הדין הבולטים בעתירות ציבוריות בעלות משמעות חוקתית. הופעותיו בבית המשפט העליון אינן דומות לסגנון המקובל בעולם המשפט. הוא אינו מסתיר את העובדה שהוא מבקש שגם הציבור ייחשף למה שמתרחש בתוך אולם הדיונים. לדבריו, לא מדובר ב"הצגה", אלא בניסיון להפוך את הדיון המשפטי לשקוף יותר. "הציבור הוא זה שצריך לראות מה קורה", הוא אומר, ומבהיר כי מבחינתו, ההליך המשפטי אינו מתרחש רק מול השופטים אלא גם מול החברה הישראלית כולה.
אלא שבניגוד למה שאפשר היה לצפות, עיקר המסר שלו כיום כבר אינו מתמקד בביקורת על בג"ץ. לדבריו, הוויכוח על מערכת המשפט מיצה את עצמו. הציבור, כך הוא סבור, כבר מבין שיש בעיה, והשאלה החשובה באמת היא מה עושים מכאן והלאה. במקום להמשיך ולעסוק רק בביקורת, הוא קורא לגיבוש חזון רחב יותר לעתידה של מדינת ישראל - כזה שיכלול תפיסה כוללת של יחסי הרשויות, חיזוק חירויות הפרט, זהותה היהודית של המדינה והמבנה החוקתי שלה.
פטר אינו חוסך ביקורת גם מהמחנה הפוליטי המזוהה עמו. לדבריו, הימין עסוק לעיתים קרובות מדי בתגובה למהלכים של יריביו במקום להוביל סדר יום עצמאי. הוא סבור שהגיעה העת להפסיק לנהל מאבק שמבוסס רק על התנגדות ולהתחיל להציג לציבור חזון חיובי וברור למדינה. "אנשים רוצים לדעת לא רק נגד מה אתה נאבק", הוא אומר, "אלא גם מה אתה מציע".
במהלך השיחה הוא מציג גם תפיסה דמוקרטית שלפיה יש להעניק לציבור כוח גדול יותר בקבלת החלטות עקרוניות, באמצעות כלים כמו משאלי עם בסוגיות חוקתיות מרכזיות. מבחינתו, אין לחשוש מהכרעת הציבור. להפך - הוא מאמין שהחברה הישראלית בשלה לקחת אחריות גדולה יותר על עיצוב עתידה.
לאורך כל הראיון חוזר פטר אל אותה נקודת מוצא שמלווה אותו מילדותו: האמונה שמדינת ישראל היא הישג היסטורי המחייב אחריות, מחשבה ארוכת טווח ואומץ להציע דרך חדשה. מבחינתו, המאבק המשפטי אינו מטרה בפני עצמה, אלא חלק מדיון עמוק הרבה יותר על דמותה של המדינה ועל האופן שבו תיראה ישראל בדורות הבאים.