הרב ישראל מלמד מהישוב עתניאל בהר חברון פרסם ביצוע מחודש לניגון "דבקה" שחיבר הרב דוד כהן זצ"ל, הרב הנזיר, לפני כמאה שנה למילות מזמור ס"ג בתהילים - "א-לוהים א-לי אתה, אשחרך".
לדברי הרב מלמד, ההחלטה להקליט את הניגון נולדה לאחר שנים של לימוד והעמקה ביצירה, ומתוך תחושה שהביצועים הקיימים אינם מבטאים את אופייה המקורי.
"לאחר שלמדתי והעמקתי בניגון הזה שמתי לב שרוב הביצועים הקיימים חסרים מאוד, ואינם מתאימים לשירה אלא יותר לדקלום", אמר. "עיבדתי את השיר באופן מדויק על פי המקור, ללא שינוי, מלבד במילים 'נפשי אחריך', ששיניתי מעט על פי הלחן של 'צמאה לך נפשי' מתחילת הניגון".
לדבריו, מטרת ההקלטה היא להשיב את הניגון אל הציבור ואל מעגלי השירה המשותפת. "אני מאמין שהביצוע הביתי שלי יקל על אוהבי הרב הנזיר להצליח לשיר ולבצע את השיר בדיבוק חברים, בסעודה שלישית ובעת התעוררות", הסביר.
מאחורי הניגון עומד סיפור יוצא דופן. בקיץ תרפ"ו יצא הרב הנזיר עם שניים מתלמידיו להתבודדות במדבר יהודה, מתוך רצון להתעלות ולבקש רוח הקודש. במהלך המסע איבדו השלושה את דרכם, ובמשך יומיים נדדו במדבר ללא מים.
דווקא מתוך הצימאון הפיזי והרוחני נולד הניגון למזמור ס"ג בתהילים, הפותח במילים: "א-לוהים א-לי אתה, אשחרך, צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים". בהמשך המזמור מופיעות גם המילים שהעניקו לניגון את שמו - "דבקה נפשי אחריך".
הרב הנזיר ייחס לניגון חשיבות מיוחדת והקפיד לשיר אותו מדי שנה בליל הושענא רבה לאחר לימוד האידרא רבא. ביומניו כתב: "הניגון הוא חיי רוחי ונשמת אפי, מאז ועד היום".
עוד תיאר כיצד חינך את ילדיו לניגוני קודש, ואת "דבקה" הגדיר כ"גולת הכותרת" של יצירתו. "ניגון הנזיר הוא ניגון נפשי ורוחי", כתב.
הרב הנזיר אף ראה בשירה חלק בלתי נפרד מעולמו הרוחני של עם ישראל. באחד מיומניו כתב: "השירה, הרוח, היא אופי מחשבתם של ישראל. הנבואה היא שירה, והתורה כולה איקרי שירה, רוח, רוח הקודש".
את דבריו חתם בקריאה שנשמעת אקטואלית גם כיום: "שוב, שוב אל השירה, אל הרוח, רוח הקודש - זו היא הדרך בהתחדש נעורינו כקדם".
כעת, מאה שנה לאחר שנולד הניגון במדבר יהודה, מבקש הרב ישראל מלמד להשיבו אל בתי הכנסת, שולחנות השבת ומעגלי השירה, ולהעניק לדור החדש הזדמנות להתחבר מחדש לאחת היצירות המזוהות ביותר עם הרב הנזיר.