בהר המנוחות בירושלים הובא היום (רביעי) למנוחות וויל (וויליאם) שאקין, מתנדב מארצות הברית שהתגייס לצה"ל במסגרת מח"ל לאחר מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, לחם כלוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני ברצועת עזה, ולאחרונה שם קץ לחייו בניו יורק.
שאקין, שהתמודד עם מצוקה נפשית קשה בעקבות חוויות הלחימה ואובדן חבריו, לא הוכר באופן רשמי כסובל מפוסט־טראומה.
לאחר עלייתו לישראל התגייס למסלול מח"ל ושירת כלוחם בגולני. במהלך שירותו התגורר ב"הבית של בנג'י", המלווה חיילים בודדים. עם שחרורו, ובעקבות מצבו הנפשי, יצרו אנשי הצוות במקום קשר עם הוריו. לאחר מכן שב לארצות הברית, כשעד לטיסתו זכה לליווי, אולם עם הגעתו לניו יורק הסתיים הליווי שניתן לו מטעם צה"ל ומשרד הביטחון.
ח"כ מיכל וולדיגר, שהשתתפה בהלוויה, ספדה לו וכתבה כי שאקין היה "בחור ענק בגוף וברוח", שתיארו אותו כמלא שמחת חיים, אהבת הארץ ומסירות יוצאת דופן לשירותו הצבאי.
לדבריה, הוא הגיע לגולני לאחר שהתאמן במשך חודשים בארצות הברית מתוך רצון להיות הלוחם הטוב ביותר. "הוא היה ציוני בנשמה. התאהב בישראל, בצה"ל, בגולני ובחברים שלו. כל יציאה מהבסיס הייתה עבורו הזדמנות לטייל בארץ, והוא תמיד דאג לחבריו", כתבה.
וולדיגר סיפרה כי במהלך הלחימה ביקש שאקין רק דבר אחד - להילחם. "הוא היה מאגיסט, והמפקד שלו סיפר שהמאג נראה עליו כמו אקדח. הוא השקיע בכל פרט והקדיש את עצמו למשימה בכל ליבו".
עם זאת, לאחר השחרור התקשה להתמודד עם המעבר לחיים האזרחיים ועם אובדן המסגרת הצבאית והחברים שליוו אותו במהלך המלחמה. "הוא איבד משהו שהיה עבורו עולם שלם - את הצבא, את המחלקה ואת האחים שאיתם עבר הכול. הפצע בנפש הלך והעמיק", כתבה.
עוד סיפרה כי מפקדו, שחר הגר, טס לבקרו בניו יורק במהלך תקופת השיקום. "הם טיילו יחד, ישבו שעות, דיברו, בכו וצחקו. גם אחרי השחרור הם נשארו אחים לכל דבר".
בסיום דבריה קראה וולדיגר להגביר את התמיכה בלוחמים המתמודדים עם פציעות נפשיות. "וויל לא היה רק חייל בודד שהגיע מניו יורק. הוא היה ישראלי בכל רמ"ח איבריו, לוחם, חבר ואדם שנכנס ללב של כל מי שפגש בו. אנחנו חייבים ללוחמים שלנו יותר. לא אנוח ולא אשקוט עד שנעניק להם את מלוא התמיכה, הסיוע והשיקום שהם זקוקים להם וראויים להם - לא כחסד, אלא כחוב שלנו אליהם".