ד"ר ניצן שמואלי, קראתי את דברייך, ואני חייב לומר שאופן תגובתך מדאיג אותי מאוד כמעט כמו האירוע עצמו.
איש מאיתנו לא האשים ציבור שלם, לא טען שכל אנשי הצוות הערבים חשודים ולא יצא נגד רופאים ואחים ערבים באשר הם. הייתה ונשארה טענה נקודתית, חמורה וברורה ביחס למשמרת מסוימת, בלילה מסוים ולצוות מסוים, שטיפל בלוחמים שנפצעו בקרב. כל שביקשנו הוא שהטענות הקשות שהועלו ביחס לאותה משמרת ייבדקו באופן יסודי, רציני ושקוף.
במקום להתייחס לגופן של הטענות, נדמה שאת בוחרת להסיט את הדיון לשיח על "גזענות" ו"הסתה". דווקא התגובה הזו, והתחושה שהאירוע לא נבדק עד תום אלא נדחה או טויח, מטרידות אותי מאוד.
אני אומר זאת גם כאבא לבנים וכחותן לחתנים שמשרתים במילואים ומסכנים את חייהם למען המדינה. אני מוטרד מאוד מהיחס שאת מבטאת כלפי מה שאירע באותה משמרת ועם אותו צוות. משפחה ששולחת את בניה לקרב חייבת לדעת שאם חלילה ייפצעו ויגיעו לבית חולים, כל טענה חריגה הנוגעת לטיפול בהם ולביטחונם תיבדק ברצינות, ולא תיענה מיד בהאשמות בגזענות.
ויש כאן עוד נקודה עקרונית: את מדגישה שאת וחברייך עושים הכול כדי להציל את חייהם של לוחמי צה"ל. הדבר כמובן ראוי להערכה, אבל זו איננה "טובה" שעושים ללוחמים. זו שליחותכם, חובתכם המקצועית והמוסרית. בדיוק כפי שאותם לוחמים אינם שואלים את מי הם מגינים כשהם מסכנים את חייהם הם מגינים על כולנו, יהודים וערבים כאחד.
לכן הציפייה ממך ומבית החולים איננה להתגונן ולא להטיח האשמות במי שמעלה שאלות קשות, אלא לומר בפשטות: נבדוק כל טענה עד תום, נגן על כל איש צוות שלא עשה דבר, ואם יתברר שמישהו פעל שלא כשורה נטפל בכך בחומרה.
בדיקה איננה גזענות. דרישה לאחריות איננה הסתה. והפיכת משפחות של לוחמים שמבקשות תשובות למי שכביכול מלבות גזענות אינה הדרך להתמודד עם אירוע חמור.
כאבא וכבן למשפחה ששולחת את בניה שוב ושוב להגן על המדינה, אני מצפה ממערכת הבריאות לדבר פחות על מי שמעז לשאול ולבדוק הרבה יותר לעומק את מה שקרה.