הרב קוק, למה לא:
1. כי הוא טעה ביחסו לחילוניות. הוא הסתכל על החילוניות וראה בה נשמות גבוהות, "נשמות דתוהו" שקוראות להתעוררות ולהתחדשות דתית. עברו מאה שנים והתברר שהחילוניות לא חוזרת בתשובה, היא חיה ובעיקר בועטת.
2. כי הרב קוק היה "ימין רך" ו"ימין ערכי" עוד לפני שהמציאו את הקונספט. הוא התעקש לכבד את מחנה היריב ולא הבין שהפוליטיקה הישראלית אינה בית מדרש: אם אתה לא חזק ואגרסיבי, הצד השני ידרוס וינצל אותך.
3. כי הרב קוק רחש כבוד רב מדי לשומרי המסורת ולעולם החרדי. הוא לא הבין ולא חזה עד כמה יזלזלו בו ובתורת ארץ ישראל שסלל.
4. כי הרב קוק ראה את הפרט מתוך הכלל, ולא להפך. הוא העניק ללאומיות כוח גדול מדי ולא הבין שהתפיסה שלו עלולה להחליש את זכויות הפרט ולאומיות יכולה להידרדר ללאומנות ואפילו לפשיזם.
5. כי הרב קוק היה "ממלכתי" עוד לפני שהייתה ממלכה. הוא העניק משקל עצום לכלל ישראל, לסמכות הציבור ולבניין מוסדות לאומיים. בתמימותו הוא לא הבין שמוסדות ממלכתיים עלולים להיות בסך הכול דרך מתוחכמת עבור האליטות לדכא את רצון העם האמיתי.
6. כי הרב קוק דיבר על תורה שמתחדשת, אבל כשהחיים העמידו לפניו שאלות חדשות הוא התגלה כרב "חרדל"י" ושמרני שהתנגד אפילו לזכות בחירה לנשים.
7. כי הרב קוק לא הפנים שלמרות הדיבורים על מוסר ותיקון עולם, העולם לא באמת רוצה לשמוע אותנו, ולעיתים קרובות הגויים פשוט שונאים אותנו.
8. כי הרב קוק האמין בגאולה אבל בחלוף השנים גילינו עד כמה משיחיות היא דבר מסוכן ושדחיקת הקץ עלולה לרסק אותנו מבפנים.
9. כי בסופו של דבר הרב קוק היה תמים ונאיבי והמציאות הוכיחה עד כמה הוא טעה.
10. כי אחרי כמעט מאה שנה הרב קוק כל אחד מוצא אצל הרב קוק את מה שהוא רוצה: ליברל או שמרן, ימני או שמאלני, ממלכתי או מגזרי. ואם כל אחד מוצא בו רק את מה שהוא ממילא חושב, כנראה שהוא כבר לא אומר לנו דבר.
ומצד שני: הרב קוק, למה דווקא כן:
1. כי הוא היה מהיחידים שהתרוממו לגודל השעה והבינו שדורנו הוא אכן "דור נפלא", שמבטא באופן פנימי ואותנטי זעקה לאלוהות ולדתיות כנה שלא מסתפקת בבינוניות. וגם אחרי עשרות שנים מתגלה שוב ושוב כמה הוא צדק. רק לפני שלוש שנים "דור הטיקטוק" קם, התגייס והציל את המדינה.
2. כי הרב קוק הבין שאמת גדולה אינה מתכנסת במחנה אחד. שלושת הכוחות, הקודש (הדתיות), האומה (הלאומיות) והאנושיות (האוניברסליזם וההומניזם) "המתאבקים כעת במחננו" מוכרחים להתחבר באמצעות תורה גדולה שתכיל את כולם.
3. כי הרב קוק הבין שהתחדשות לא יכולה לבוז לשומרי המסורת. וכשם שדור האבות צריך לראות את הטוב שבבנים, כך גם דור הבנים צריך להכיר "את הקדושה והטהרה המלאים בלב האבות". "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
4. כי הרב קוק לא ביקש למחוק את הפרט אלא להעצים אותו מתוך השתייכותו לכלל. אינדיבידואליזם ללא שייכות עלול להיות דל ומסוכן לא פחות מקולקטיביזם.
5. כי הוא הבין שבהיעדר מלוכה, "משפטי המלוכה" וסמכות ההכרעה חוזרים לידי האומה כולה, ושהריבונות הישראלית אינה נחלת מגזר מסוים אלא פרויקט לאומי של כלל העם.
6. כי הרב קוק לימד אותנו שהתורה היא תורת חיים. הוא האמין באמת בסגולת התורה וביכולתה להתחדש. היו לו פסקי הלכה אמיצים וחדשניים כמו ביסוס היתר מכירה. הוא לא נתן לנו פתרונות לכל הבעיות אלא מפתח ועקרון יסודי: "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
7. כי הרב קוק הבין שהייחודיות של עם ישראל אינה התנשאות אלא מחויבות לאנושות כולה. "אהבת הבריות" כתב, "צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם". אסור לנו לוותר על חזון אור לגויים ולהסתגר בלאומנות צרה. עלינו להאיר את העולם כולו במוסר, בצדק וביראת שמים.
8. כבר בימיו שלו, הרב קוק לא הכחיש את "המגרעות הרבות שאנו רואים בדרכי חיינו" ולמרות זאת "הננו מוכרחים להרגיש שהננו נולדים מחדש". עוד לפני המצאת הסלוגן "מי שמאמין לא מפחד", הרב כתב "מאמין הוא העם כולו שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו היא". התחלה, לא השלמה. תהליך, לא כפתור קסם. הגאולה לא עובדת לפי לוח הזמנים שלנו. הרב קוק לימד אותנו לא רק לצפות לגאולה מהשמים אלא לפעול עם אל.
9. כי הרב קוק היה באמת אופטימיסט חסר תקנה. אבל הוא לא מכר אשליות אלא לימד ש"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה."
10. כי הריבוי אצל הרב קוק אינו באג אלא פיצ'ר. לא מפצלים אותו לאסכולות מפני שהוא מעורפל, אלא מפני שהוא התעקש על תורה גדולה שאינה מוותרת על הקודש, על האומה ועל האנושיות. לא כל תשובה שנתן נשארה נכונה, אבל השאלות ששאל והמבט הגדול שנתן לנו חסרים לנו היום יותר מאי פעם.
הכותב הוא מרצה למדע המדינה, אונ' בר אילן