האם אישה באמת שלמה עם מי שהיא? השאלה הזאת פתחה את השיחה בין ד"ר חנה קטן לברוריה ברטלר, אך מהר מאוד הפכה למסע אישי, כואב ומעורר השראה על דימוי גוף, אימהות, קבלה עצמית והיכולת להשתנות גם אחרי שנים של כאב.
ברטלר, מייסדת ומנהלת בית הספר לסטיילינג רגשי, מאמינה שאין סתירה בין ההודאה "שעשני כרצונו" לבין התחושות המורכבות שכל אישה פוגשת מול המראה.
"אנחנו מחזיקות בתוכנו שני קולות", היא אומרת. "מצד אחד יש ההבנה שזו המתנה שקיבלתי מהקב"ה, שזה הגוף שלי וזה מי שאני. מצד שני יש את הרגש - את הספקות, את חוסר הביטחון, את הימים שבהם אני לא מרגישה יפה. העבודה האמיתית היא לדעת להכיל את שני הקולות יחד".
לדבריה, המטרה אינה להגיע לשלמות חיצונית, אלא ללמוד להגביר בהדרגה את הקול שמזהה את הטוב, היופי והכוחות שכבר קיימים באדם.
"אני לא חושבת שאפשר להגיע לנקודה מושלמת", היא אומרת. "אבל אפשר בהחלט ללמוד לראות יותר ויותר את היופי שכבר נמצא בנו".
הדרך שלה לעולם הסטיילינג לא הייתה מתוכננת. כילדה היא אהבה לעמוד מול אמה ולהתבונן בה מתאפרת, מתלבשת ומטפחת את עצמה, אבל עם השנים נדחקה האהבה הזאת הצידה.
רק שנים מאוחר יותר נחשפה לקורס סטיילינג לנשים דתיות, ומהרגע הראשון הרגישה שמצאה את ייעודה.
"עברו מאז שש עשרה שנים, וזו השליחות שלי בעולם", היא מספרת. "אני פוגשת נשים, משמחת אותן ומגלה להן שבאמצעות הבגדים אפשר לפתור כל כך הרבה פלונטרים פנימיים. שינוי בתפיסה כלפי הגוף והלבוש משנה חיים".
אבל את השיעור הגדול ביותר היא לא למדה בכיתה, אלא בבית.
ברטלר מספרת בכנות נדירה על בתה הבכורה אוריאל, שנולדה לפני 21 שנים, וככל שגדלה גם עלתה במשקל.
"במשך שנים הסתכלתי עליה רק דרך המשקל שלה", היא מודה. "התביישתי בזה שיש לי ילדה שמנה. לקחתי אותה לדיאטניות, סיפרתי לעצמי שאני עושה את זה בשביל הבריאות שלה, אבל היום אני יודעת שהיא הייתה צריכה לרדת במשקל בשביל הבריאות שלי".
ד"ר חנה קטן עצרה אותה באותו רגע והעירה כי היא פוגשת לא מעט אימהות שמתקשות לקבל את גופן של בנותיהן, בעוד הילדות עצמן כלל אינן מוטרדות מכך.
ברטלר מסכימה, ואף פונה ישירות אל האימהות הצופות. "אם יש לכן ילדות שמנות, פשוט תניחו להן", היא מבקשת. "תנו להן להיות מי שהן צריכות להיות. הן עוברות את הדרך שלהן, וככל שנאפשר להן לגדול מתוך קבלה, כך יגדלו גם הבריאות והביטחון שלהן".
השינוי, היא מדגישה, לא התחיל אצל בתה - אלא אצלה. "העבודה הייתה רק שלי", היא אומרת. "אני תיקנתי את עצמי. למדתי לחבק את אוריאל מחדש, להחמיא לה, לשאול אותה מה עובר עליה, מה היא אוהבת, לראות אותה מעבר למשקל. פתאום גיליתי את כל הדברים שלא הסכמתי לראות במשך שנים".
כשהיא הפסיקה לנסות לשלוט באוכל של בתה והחלה פשוט לאהוב אותה כפי שהיא, משהו השתנה גם אצל הילדה.
"עשיתי הפרדה", היא מספרת. "אמרתי לעצמי: אלה החיים שלי, ואלה החיים שלך. אני כאן רק כדי לאהוב אותך".
ואז הגיע הרגע שסגר עבורה מעגל. "בעוד שלושה שבועות אוריאל מסיימת את קורס הסטיילינג שלי", היא מספרת בהתרגשות. "היא למדה אצלי, עברה את כל התהליך, והיום אני יכולה להגיד בלב שלם - כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן".
כיום ברטלר מכשירה נשים מכל רחבי הארץ בתחום הסטיילינג הרגשי, אך מבחינתה ההכשרה היא רק אמצעי. "המטרה היא לא רק להוציא סטייליסטיות עם תעודה", היא אומרת. "המטרה היא שנשים ילמדו קודם כול את עצמן. משם אפשר גם להשפיע על אחרות".
במקביל היא מגשימה חלום נוסף וכותבת בימים אלה הצגת תיאטרון חדשה בשם הזמני "זו אני במראה", שתעלה בחודשים הקרובים ותעסוק בקולות הפנימיים שנשים שומעות כשהן עומדות מול המראה.
"אני רוצה שנשים יחוו על הבמה את מה שהן מרגישות מול הגוף שלהן", היא אומרת. "אם ההצגה הזאת תצליח להביא לעולם עוד קצת שמחה, ריפוי והתרה - מבחינתי עשיתי את שלי".