תנ"צ בדימוס גיא ניר, שפיקד בעבר על פעילות האינטרפול מטעם משטרת ישראל, התייחס בראיון לערוץ 7 לאיתורן של מלי וליאל יהלומי בארגנטינה וחשף כיצד היה פועל אילו היה מופקד על המפגש עמן.
לדבריו, התיעוד מארגנטינה החזיר אותו לשנים שבהן עסק בעצמו במבצעי איתור מורכבים מעבר לים.
"הרגע הזה ממש דגדג לי באצבעות", הוא מספר. "הייתי בסיטואציות כאלה בעבר, וכאזרח מאוד הוקל לי כשהשתיים אותרו. ההיעלמות שלהן הטרידה אותי מאוד, ובמציאות של איומים איראניים בהחלט היה מקום לחשש".
אלא שלצד תחושת ההקלה, ניר סבור שהמפגש הראשוני עם השתיים היה צריך להתנהל אחרת. "אני הייתי נוהג הרבה יותר בקשיחות", הוא אומר. "המטרה הראשונה היא לרדת לחקר האמת. מהצילומים נראה שהייתה גישה מאוד ידידותית, אבל אני הייתי מפריד ביניהן מיד כדי להשוות גרסאות ולא מאפשר להן לעמוד יחד".
לדבריו, הוא אף היה בוחר בטכניקה חקירתית שונה לחלוטין: "ייתכן שלא הייתי מזדהה כלל כישראלי. הייתי נותן לשוטר המקומי לדבר איתן בספרדית או באנגלית, בעוד אני עומד מהצד ושותק. לא פעם אנשים בטוחים שאיש אינו מבין עברית, ואז הם מחליפים ביניהם משפטים שיכולים לחשוף פרטים שלא התכוונו לגלות".
ניר מדגיש כי לנציג המשטרה הישראלי בחו"ל אין סמכויות אכיפה עצמאיות, והוא תלוי לחלוטין במשטרה המקומית. עם זאת, לדבריו, ניתן היה לבקש לבצע שורה של פעולות כדי לשלול אפשרות שהשתיים פעלו תחת איום או מעקב.
"הייתי מבקש לבצע חיפוש בתיקים, לבדוק אם יש מכשיר מעקב או כל אמצעי אחר שמעיד שמישהו עקב אחריהן או איים עליהן. רציתי להיות מסוגל לדווח לממונים ששוללים או מאששים כל אחד מהחשדות".
למרות שאין עבירה של "הטרלת מדינה", כלשון המראיין, ניר סבור שהפרשה הצדיקה בירור מעמיק.
"אם הן היו מודיעות למשפחה שהן נוסעות ומבקשות שלא יחפשו אותן - זה לגיטימי לחלוטין. אבל ברגע שנוצר מצג שווא, המשפחה פנתה למשטרה, הופעלו כוחות בארץ ובחו"ל והמדינה השקיעה משאבים רבים, בהחלט יש מקום לתת לציבור דין וחשבון ולהבין מה באמת קרה".
לדבריו, גם אם בדיעבד התברר שלא מדובר באירוע ביטחוני, לא הייתה כל טעות בהחלטה להפעיל מאמצי איתור נרחבים: "גם אני, בתחילת הדרך, הבאתי בחשבון אפשרות של פיגוע איראני או חטיפה. כשיש איום כזה, מדינת ישראל חייבת לעשות הכול כדי לאתר את אזרחיה ולשלול כל אפשרות".
אחת הטענות שעלו לאחר איתור השתיים הייתה שהמשטרה הצליחה לאתר אותן במהירות יחסית. ניר מסביר שהפעם הטכנולוגיה עבדה לטובת החוקרים: "הן לא החליפו זהות, לא השתמשו בדרכונים מזויפים ולא ניסו להסוות את עצמן. הן נעו בעולם עם המסמכים האמיתיים שלהן, ולכן מבחינה טכנולוגית היה קל יחסית לאתר אותן".
עם זאת, הוא מזכיר כי באירופה מגבלות הפרטיות מקשות מאוד על הפעלת אמצעי חקירה מתקדמים: "שם אי אפשר להפעיל את 'התותחים הכבדים' בלי עילה משפטית מספקת. צריך לעבוד בזהירות רבה יותר מאשר בישראל או בדרום אמריקה".
הביקורת שנשמעה כלפי המשטרה על רקע פרשות נעדרים אחרות, ובהן מוישי קליינרמן והיימנוט קסאו, מוצדקת בעיניו: "הטענות בהחלט ראויות. תמיד יש עוד מה לעשות. יש טכנולוגיות מתקדמות ויש אמצעים שמדינות שומרות בדרך כלל למצבים חריגים מאוד. בתיקים כאלה המשטרה חייבת למשפחות ולציבור למצות גם את האפשרויות האלה".
ניר מבקש גם לנפץ מיתוס רווח על האינטרפול. לדבריו, לא מדובר בכוח בינלאומי של "שוטרי-על", אלא בעיקר בגוף שמחבר בין משטרות העולם: "האינטרפול הוא משרד קישור בינלאומי. הוא מעביר מידע, מסייע באיתור מבוקשים ומייצר בסיס חוקי לשיתוף פעולה בין מדינות, אבל ברוב העולם הוא לא כוח מבצעי".
הוא עצמו פיקד בעבר על פעילות האינטרפול מטעם משטרת ישראל ואף השתתף במבצעים ללכידת עבריינים שנמלטו לדרום אמריקה: "בזמנו הצלחתי להביא ללכידתם של חמישה עבריינים נמלטים, ובהם משה בן איבגי, שנמלט לארגנטינה אחרי רצח נהג המונית דרק רוט. זו הייתה עבודה משותפת עם הכוחות המקומיים, אבל לא של האינטרפול לבדו".
בסיום הריאיון הוא התייחס גם לשגרה המורכבת של נציגי משטרת ישראל באמריקה הלטינית - עבודה שרחוקה מאוד מאור הזרקורים: "השגרה שם קשה, מתישה ומסוכנת. דרום אמריקה היא יבשת שמייצרת הרבה מאוד פשיעה, סחר בסמים ועבריינים ישראלים שמנסים להסתתר שם. צריך להכיר את התרבות המקומית, לדעת עם מי לעבוד, לזהות שחיתות ולמצוא את האנשים הנכונים שיסייעו לך לבצע את המשימה".