יוני גנוט

הזמר והיוצר יוני גנוט, שהגיע היישר מהבמה בין סבבי הופעות, דיבר בריאיון לרגל ג' באלול על הגישה שלו כמלחין למילותיו של הרב קוק.

גנוט, שהלחין בעבר טקסטים של הרב קוק ובהם השיר "ישמח ליבי", תיאר את המילים כ"מרוממות" וציין כי הוא לומד את כתבי הרב קוק באופן שוטף, לא רק את מה שהוא עצמו בוחר להלחין.

לדבריו, מה שמפתיע אותו בעיקר הוא מידת האקטואליות של הדברים: מה שהרב קוק כתב לפני כמאה שנה, כך אמר, "פוגש אותנו היום ומתעצם". כיוצר, הוא מתאר את עצמו כמי שנחשף שוב ושוב לקריאות כיוון מדויקות בטקסטים של הרב קוק, עד שהחליט שהוא חייב להלחין אותם.

גנוט התייחס לשאלה אם הדברים נהיים קלים יותר להבנה עם הזמן, ואמר כי בדור הנוכחי קל יותר לפענח את מה שהרב קוק תיאר בכתביו, שכן העוצמות שעליהן דיבר נראות היום בבירור רב יותר. לדבריו, מדובר כמעט ב"נבואה שמקיימת את עצמה".

בין הטקסטים שהלחין, ציין גנוט את השיר "ישמח ליבי" כמי שהדהד אצלו במיוחד. לדבריו, מדובר בטקסט מכונן ביחס ליחס הראוי כלפי מי שאינו שייך לזרמים הקרובים אליו, וכינה אותו טקסט ש"מיישר ומדייק את הדרך שלנו". גנוט הוסיף כי יש יראת כבוד מסוימת בגישה למילותיו של הרב קוק, אך כיוצר הוא פועל לפי תחושה פנימית: אם טקסט מסוים "מתנגן" בו, הוא מלחין אותו, ואם לא, הוא מניח לאדם אחר לעשות זאת. לדבריו, הוא אינו רואה לעצמו מטרה מוצהרת להלחין את כלל כתבי הרב קוק.

גנוט התייחס גם לעובדה שהרב קוק, מעבר להיותו רב בעל כתבים ורעיונות מרכזיים בעם, היה גם יוצר שכתב שירים בעצמו, ותיאר זאת כדבר שראוי לזכור וללמוד ממנו. לדבריו, יש הבדל בין מי שמנגיש רעיונות מגובה רב אל הקהל הרחב, לבין מי שיוצר מתוך אותנטיות ושפה עצמאית שממציא בעצמו, וכך הוא רואה את הרב קוק בכתביו, ובהם "אורות התשובה", שאותם הוא ציין כדוגמה לחיבור נלמד מחדש כיום.

גנוט הביא כדוגמה קטע מ"אורות התשובה" שלפיו התשובה עתידה להתגלות דווקא מתוך הספרות והשירה הכי חצופה, וטען כי תופעה זו, שבה תרבות פופולרית הופכת אמונית ומתחברת לעוצמות אמוניות, היא דבר שלפני עשור לא ניתן היה לדמיין, ואילו הרב קוק כתב עליו כבר לפני כמעט מאה שנה.

הוא ציין כי אינו רואה עצמו כדמות מרכזית בתחום, והפנה את תשומת הלב ליוצרים גדולים ממנו שממשיכים, לדבריו, את דרכו של הרב קוק כתלמידים, חלקם אף מבלי להיות מודעים לכך. גנוט עצמו סיפר כי קיבל את היכרותו עם הרב קוק מהרב מיטל ומהרב נריה, שאצלו למד.

בסיום הריאיון, כשנשאל לאן זה הולך מכאן, השיב גנוט כי מדובר בתהליך: לדבריו, מה שנראה כיום עדיין "אוונגרד", עתיד להפוך בעתיד לחלק בסיסי מהתרבות הרחבה, בדומה לשינוי שחל מאז שהחל בעצמו בכתיבה מסוג זה.