ישנם אנשים שהאסון הפרטי שלהם הופך בעל כורחם לסיפור לאומי. כזה הוא הרב שמואל סלוטקי, שאיבד את שני בניו, נועם ואישי הי"ד, שנפלו בקרבות הגבורה ב-7 באוקטובר לאחר שיצאו להגן על תושבי העוטף.
במקום לבחור בשיח של כעס והאשמות, בחר סלוטקי להקדיש את עצמו לניסיון לאחות את הקרעים בחברה הישראלית. בריאיון מיוחד בפודקאסט של ערוץ 7 עם ד"ר יהודה יפרח הוא מספר כיצד מתוך השכול צמחה שליחות חדשה - לבנות מחדש את האמון בין חלקי העם.
לדבריו, כבר בימי היעדרותם של בניו ולאחר נפילתם הבין כי קיבל בעל כורחו תפקיד ציבורי. "הבנתי שהמשימה שהם היו בעיצומה - להציל את עם ישראל כולו, לא דתיים ולא חילונים אלא את עם ישראל - מוטלת עכשיו עליי", הוא אומר. מתוך ההבנה הזו הקים תחילה את "מיזם הדיבור", ובהמשך את תנועת "יהדות בהסכמה", המבקשת לייצר ברית חדשה בין חלקי החברה הישראלית על בסיס מגילת העצמאות, הזהות היהודית והסכמה רחבה.
סלוטקי דוחה את התחושה שלפיה ישראל משוסעת ללא תקנה. מניסיונו בשטח, לאחר מאות מפגשים עם חיילי מילואים, אנשי חינוך ואזרחים מכל רחבי הארץ, הוא סבור שרוב הציבור כבר אינו רואה במחלוקות החוקתיות והמשפטיות את הבעיה המרכזית. "הציבור בשל להסכמות", הוא קובע. לדבריו, גם בסוגיות הנפיצות ביותר - החל מוועדת חקירה ממלכתית ועד למינוי שופטים - ניתן להגיע להבנות אם ינטרלו את השיקולים האישיים והפוליטיים.
אחת הטענות המרכזיות שמעלה סלוטקי היא שהפשרה חדלה להיות מילה גסה. "פשרה היא לא ברירת מחדל אלא דרך המלך", הוא אומר. מבחינתו, דווקא אחרי הטלטלה הלאומית של השנים האחרונות, הציבור מבין כי לא ניתן להמשיך בניסיון להכריע זה את זה, אלא יש לבנות מנגנון של הסכמות רחבות שיאפשר חיים משותפים למרות חילוקי הדעות.
בהמשך השיחה מתייחס סלוטקי גם לשיח הציבורי המתלהם. הוא מספר כי "מיזם הדיבור" בוחן מדי שבוע את רמת השיח של אישי הציבור, אך מבהיר שהמטרה אינה להוקיע אלא לחנך. לדבריו, העובדה שבבתי ספר רבים הופך המדד השבועי לחומר לדיון בשעת חינוך מעניקה תקווה לשינוי ארוך טווח. "לא רק התוכן חשוב, אלא גם הסגנון והיכולת להקשיב", הוא מדגיש.
לדבריו, דווקא המלחמה יצרה תהליך עמוק של התחזקות בזהות היהודית. הוא מצביע על עלייה במספר המתגיירים במסגרת הצבא, על התקרבות של יהודים בתפוצות לקהילותיהם ועל גילויי ערבות הדדית שלא נראו בעבר. מבחינתו, כל אלה מלמדים שהזהות היהודית הפכה שוב למכנה משותף רחב הרבה יותר מכפי שהיה לפני המלחמה.
עם זאת, סלוטקי מזהיר מפני התעלמות מהחששות של ציבור חילוני החושש מכפייה דתית. לדבריו, אותם אנשים הם "חלק מבשרנו" ואסור לאבד אותם. "אני לא רוצה שירדו מהארץ ולא רוצה שיחיו כאן במלחמה מתמדת", הוא אומר, וקורא לעיצוב המרחב הציבורי רק מתוך הסכמה רחבה ולא באמצעות הכרעות על חודו של קול.
הוא גם שולל רעיונות של חלוקת המדינה לקבוצות נפרדות או ל"קנטונים". מבחינתו, הסכנה הגדולה ביותר היא היווצרות "יהודה וישראל" מחדש. במקום זאת הוא מבקש לחזק את החיבור בין חלקי החברה ולראות בפשרה תנאי הכרחי להמשך קיומה של מדינת ישראל כחברה אחת. "צריך לדאוג עכשיו לעם ישראל", הוא אומר, "התורה לא בורחת לשום מקום".
לקראת סיום הריאיון מפנה סלוטקי מסר ישיר לנבחרי הציבור. לדבריו, האחריות להשיב את האמון במערכות המדינה ובין המחנות הפוליטיים מוטלת על כתפיהם של חברי הכנסת והממשלה הבאה. הוא קורא להם להניח בצד אינטרסים מפלגתיים ולפעול מתוך אחריות לאומית רחבה. "אני פוגש את האמון הזה אצל האנשים הפשוטים", הוא מסכם, "עכשיו הגיע תורם של הפוליטיקאים לייצר אותו מחדש".