חנה קלנר ורחלי יובל, שתי מוזיקאיות ונשות מילואים, עלו לבמה באירועי ג' באלול תחת הכותרת "נשות מילואים", בשמן של נשות המגויסים והפצועים.
השתיים הגיעו לריאיון היישר מהבמה, ותיארו את העלייה לבמה כאמירה שלפיה המשפחה לוקחת חלק פעיל ומשמעותי במלחמה.
לדבריהן, נשות המילואים הן שותפות מלאות לדרך הארוכה שעוברים הלוחמים בשטח, ומהוות את העורף הן בתקופות שהות הלוחמים בבית והן בין סבב לסבב. השתיים הדגישו את חשיבות המשפחה כסמל שיש לשמור עליו, בבריאותו הנפשית, הגופנית והשמחה שלו.
בהתייחסן לזיקה בין ההשתתפות במאמץ הצבאי לבין דרכו של הרב קוק, אמרו השתיים כי מדובר בחיבור לארץ ולמדינה, וכי בעיניהן מדובר במערך אחד, ללא הבדל בין הלוחם בשטח לאישה שנמצאת בבית עם הילדים. לדבריהן, למרות הכאב והקושי שמלווה אותן יום־יום, הן חשות שהן בדרך הנכונה.
בפנייה ישירה לרחלי יובל, שנשאלה על ההיבט המוזיקלי, היא סיפרה כי לאורך תקופת המילואים הניחה את המוזיקה בצד, מכיוון שהיה קשה להתחייב להופעות ולאירועים בתקופה כזו. לדבריה, דווקא תחת הכותרת "נשות מילואים" חזרה לבמה יחד עם הרכב חדש שהוקם לצורך כך, והיא מקווה שההרכב ימשיך להתקיים.
יובל תיארה את החוויה גם כסוג של טיפול קבוצתי: לדבריה, הנשים שהשתתפו ישבו יחד ושוחחו, וגילו שהן חוות דברים דומים מאוד, מה שחיזק אותן. היא ציינה את החשיבות שבכך שהמוזיקאיות שעלו לבמה זכו לעמוד בקדמתה, ותיארה את החיבור בין הקשר האישי שהן חוות כנשות מילואים לבין הביטוי המוזיקלי כחיבור חזק במיוחד.
לדברי יובל, החזרה לבמה איפשרה לה לחוות מחדש את הקהל הנהנה ממוזיקה שיוצאת מידיה, וזאת קישרה לרעיון של הרב קוק כיוצר: הביטוי דרך יצירה, לדבריה, הוא מה שמעלה את החיים לכדי "דרגת חיים" של ממש, ומוציא מהמקום של הישרדות וקושי אל מקום של יצירה. "המוזיקה מחברת בין עולמות", אמרה. "היא נותנת אוויר, נשמה וניגון".