הבשורה על איתור עצמותיו של רס"ל יהודה כ"ץ ז"ל, הנעדר האחרון מקרב סולטן יעקוב, לא הייתה עבור הרב דוד תורג'מן רק ידיעה חדשותית.
עבור ראש ישיבת דימונה, שהיה חברו הקרוב של כ"ץ מתקופת הישיבה והשירות הצבאי, מדובר בסיומה של המתנה שנמשכה 44 שנים. "זו שעה גדולה", הוא אומר בריאיון לערוץ 7. "מבחינתי המלחמה הסתיימה היום. המלחמה שלנו לא הסתיימה עד עכשיו, והיום היא הסתיימה".
לדבריו, לצד תחושת הסגירה, הבשורה מבטאת גם את מחויבותה הייחודית של מדינת ישראל לחייליה. "אני עומד נפעם כל פעם מחדש מהיכולות הבלתי רגילות של כל מי שעסק במשימה הזאת במשך עשרות שנים. מדינה שמשקיעה כל כך הרבה כדי להביא מזור למשפחה ולעם שלם, שלא מוכנה לשכוח אף לוחם. זו עדות לאחדות הנשמתית של עם ישראל".
הרב תורג'מן מספר כי במשך כל השנים הוא וחבריו סירבו להיפרד באמת מחברם. "נמנענו מלהספיד אותו. אמרנו שהוא נעדר, אמרנו שהוא יחזור. גם אחרי עשרות שנים התקווה נשארה חיה". הוא אף מגלה כי שוחח לא פעם עם רבותיו בשאלה איזו ברכה יברכו אם וכאשר ישוב בחיים. "חשבנו אם נברך 'מחיה המתים' או 'שהחיינו'. לא זכינו לכך, אבל זכינו להביא אותו לקבר ישראל".
כשהוא חוזר אל דמותו של יהודה כ"ץ, קולו מתמלא געגוע. "היינו חברותות בצבא ובישיבה. הוא היה תלמיד חכם עצום, בעל כושר לימוד נדיר ויכולת ניתוח יוצאת דופן. אבל מעל כל זה עמדה יראת השמים שלו. הוא היה בעל מידות שאין כדוגמתן".
את גודל האבדה המחיש, לדבריו, ראש ישיבת כרם ביבנה, הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל, זמן קצר לאחר הקרב. "בשיעור הכללי הראשון אחרי המלחמה הוא עלה לבימה, הסתכל על התלמידים ואמר רק 'אה, יהודה... יהודה...'. הוא לא הצליח להמשיך את השיעור, ירד מהבימה ויצא. זה היה הרגע שבו כולם הבינו את גודל האובדן".
לצד דמותו הרצינית של תלמיד החכם, הרב תורג'מן נזכר גם בחבר בעל ההומור והשנינות. "היינו רצים יחד לפני תפילת שחרית, ובאחת הריצות הוא שאל אותי: 'תורג'י, מאיפה יודעים שמצווה לרוץ?'. לא הבנתי למה הוא מתכוון, ואז הוא חייך ואמר: 'וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה'' - מכאן שמצווה לרוץ לבית הכנסת'. זו הייתה השנינות שלו. הוא ידע להפוך כל רגע ללימוד תורה".
בסיום השיחה מבקש הרב תורג'מן להשאיר מסר אחד. "עם ישראל לא איבד רק לוחם אמיץ. הוא איבד אדם שהיה יכול להיות אחד מגדולי התורה ומראשי הישיבות של דורנו. אבל לפחות היום, אחרי 44 שנים, אפשר לומר שהשלמנו את החובה הבסיסית שלנו כלפיו - להחזיר אותו הביתה".