אחרי יותר מ-700 ימי מילואים במתקן זיהוי החללים במחנה שורה, שלמה ארנון מצא את עצמו מתמודד עם מחיר נפשי כבד.
מי שהיה בין אנשי המילואים שנדרשו להתמודד עם אחת המשימות הקשות ביותר מאז פרוץ המלחמה, מאושפז כיום במסגרת טיפולית לאחר הידרדרות במצבו הנפשי. אשתו אביב יוצאת כעת בפנייה פומבית ומספרת על ההתמודדות של המשפחה מאז שחזר מהשירות.
לתרומה למשפחת ארנון לחצו כאן>>>
"האמת שאני מפחדת לשתף את זה", היא אומרת. "בעלי שלמה שירת במילואים בפינוי גופות במחנה שורה, ועשה כבר יותר מ־700 ימי מילואים. במחנה שורה הוא נחשף לדברים שאף אדם לא אמור לראות. והתקפי ההלם והבהלה תוקפים אותו כמעט בכל לילה".
שנה לאחר שסיפורם של אנשי המילואים במתקן זיהוי החללים נחשף, מתברר כי עבור רבים מהם המלחמה עדיין נמשכת. חלק מהלוחמים מתמודדים עם פוסט־טראומה, טיפולים ממושכים, אשפוזים פסיכיאטריים וניסיון מורכב לחזור לחיי היום־יום לאחר המראות שחוו במהלך השירות.
במקרה של ארנון, ההתמודדות באה לידי ביטוי בסיוטים חוזרים, פגיעה בזיכרון, התקפי חרדה, כאבים מתמשכים וקושי לבצע פעולות שגרתיות. גם הניסיון לשוב למעגל העבודה לא צלח, לאחר שמראות יומיומיים עוררו מחדש את הזיכרונות מהשירות במחנה שורה.
"עד עכשיו ניסיתי להיות חזקה בשביל שלמה בעלי, הילדים והבית", מספרת אביב. "אבל אני כבר לא בטוחה כמה כוח נשאר לי".
לתרומה למשפחת ארנון לחצו כאן>>>
לדבריה, לצד המשבר הנפשי, המשפחה מתמודדת גם עם קשיים כלכליים ועם התרחקות מהילדים. "שלמה עזר להחזיר חיילים הביתה", היא אומרת. "אבל משהו ממנו לצערי נשאר שם. ואני מפחדת שגם אנחנו נקרוס".
אנשי המקצוע המלווים נפגעי טראומה מסבירים כי חשיפה ממושכת למראות קשים עלולה להמשיך להשפיע גם זמן רב לאחר סיום האירוע עצמו, וכי תהליך השיקום דורש טיפול מתמשך, תמיכה וזיהוי מוקדם של מצוקה.
גם אנשי המילואים עצמם מבקשים כי הציבור לא ישכח אותם לאחר שהמשימה הסתיימה. עבורם, הקרב על החזרה לחיים ממשיך להתנהל מדי יום, הרחק מאור הזרקורים.
בעקבות מצבה של המשפחה נפתח קמפיין סיוע עבור משפחת ארנון בפלטפורמת Givechak. "אני לא רגילה לבקש, אבל הפעם אנחנו פשוט צריכים את זה", אומרת אביב. "תהיו איתנו עכשיו".
לתרומה למשפחת ארנון לחצו כאן>>>