הבשורה על איתור והשבת שרידי גופתו של יהודה כ"ץ ז"ל, נעדר קרב סולטאן יעקוב, הרעידה את הלבבות והציפה מחדש פצע פתוח המלווה את החברה הישראלית ואת חבריו לנשק כבר ארבעה עשורים ויותר.
אבי רט, חברו לנשק של יהודה כ"ץ ז"ל שלחם עימו באותו הקרב, מבהיר בראיון מיוחד לערוץ 7 כי העוצמה של הרגע הזה חורגת מהמעגל האישי והחברי הצר, ונוגעת בלב הווייתו של הציבור הישראלי כולו.
רט מנסה להגדיר את התחושות המתרוצצות בקרבו לאחר שקיבל את הידיעה. "אני עדיין מנסה להגדיר לעצמי מה אני מרגיש. זו הצפה גדולה מאוד של תחושות. מצד אחד, כמו שאמרו חז"ל, 'אין שמחה כהתרת הספקות' וכעת יהיה קבר לבוא אליו ולהגיד קדיש. מצד שני, זה עצב גדול, כי גורם התקווה הקטן שהיה לנו כבר לא רלוונטי ובמקביל הכל מציף את הגעגוע ליהודה, לתקופה ההיא ולחברים. הזיכרונות מהקרב גם הם צפים ועולים. זה כמו התפרצות".
אחד המרכיבים הכואבים בסגירת המעגל הנוכחית הוא העובדה שהוריו של יהודה כ"ץ ז"ל לא זכו לראות את בנם מובא לקבורה בקבר ישראל. בניגוד לאימו של הלוחם זכריה באומל ז"ל שזכתה להשתתף בהלוויית בנה, הוריהם של פלדמן וכ"ץ הלכו לעולמם במהלך השנים מבלי שקיבלו תשובה מוחלטת על גורל בניהם. רט נזכר במפגשים הרבים בבית המשפחה ברמת גן,שם התכנסו החברים לשיעורים והתוועדויות. הוריו של יהודה, יוסף ושרה כ"ץ זכרונם לברכה, הפגינו אצילות נפש ולא איפשרו לספק או לעצב לחדור לביתם.
במהלך הראיון נזכר רט בדברים שנשא בהספד על קברו של אביו של יהודה. "כשספדתי לאביו של יהודה, אמרתי שהוא יוצא מהעולם כשיש לו עדיין ספק לגבי בנו - וציינתי כי ספק קיים רק בעולם שלנו - ואני מקווה שכשהוא מגיע לעולם האמת הספק הותר".
הקשר בין אבי רט ליהודה כ"ץ ז"ל היה הדוק ומיוחד. השניים נולדו באותו יום, החזיקו במספר אישי קרוב מאוד, וחלקו מיטות סמוכות במהלך טירונות השריון בבסיס ג'וליס ובחלקים נוספים מהשירות הצבאי. מתוך הזיכרונות הרבים שנצברו באותה תקופה, בוחר רט לשתף באירוע אחד מיוחד הממחיש את אישיותו של יהודה ז"ל.
האירוע התרחש בבסיס ג'וליס, בתום יום אימונים וטיפולים מפרך בטנקים. הלוחמים היו מותשים, מרוחים בגריז ובשמן, לבושים בסרבלים ומשתוקקים למעט מנוחה בשעת ההפסקה שניתנה להם. כאשר עברה שמועה בבסיס כי ראש ישיבת כרם ביבנה, הרב גולדוויכט, מגיע למסור שיעור בבית הכנסת לבוגרי הישיבה, חלק מהחברים בחרו להישאר לנוח על המיטות בשל העייפות המצטברת.
אולם יהודה נהג אחרת. רט משחזר את המחזה שנגלה לעיניו בחדר הטירונים: "אני לא למדתי בכרם ביבנה ולא התרגשתי. פתאום אני רואה את יהודה מתחיל להתלבש על מדי א', שוטף פנים, רוחץ ידיים, מסדר את הנעליים. אני שואל אותו: 'מה קרה?' והוא עונה: 'הרב גולדוויכט מגיע לשיעור'. תהיתי למה הוא עולה על מדי א' והא השיב: 'לשיעור של ראש הישיבה הולכים רק על מדי א'".
"מבחינתי זה יהודה. יש עוד הרבה סיפורים על ההתמדה שלו, הצדיקות שלו והמתיקות שלו. האיכויות הללו הפכו את יהודה לדמות כה אהובה ומוערכת", הוא מסכם.