הרב מרדכי גרינברג, נשיא ישיבת כרם ביבנה, נפרד בשיחה עם ערוץ 7 בהתרגשות מיהודה כץ, תלמיד הישיבה מנעדרי קרב סולטן יעקב, שעצמותיו אותרו לאחר 44 שנים.
בשיחה חזר הרב גרינברג לדמותו של כץ כתלמיד חכם צעיר וצנוע, ללימוד המשותף ביניהם וללילה האחרון שבו ראה אותו.
"הוא באמת היה השפיץ של הישיבה. ממש דוגמה חיה לתלמיד חכם וצנוע", סיפר הרב גרינברג. לדבריו, כבר בגיל צעיר בלט כ"ץ בין תלמידי הישיבה והיה מסייע לתלמידים בהבנת השיעור הכללי של ראש הישיבה, הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל.
"לא כולם היו אז תלמידי חכמים גדולים. באו מישיבות, ועוד לא היה גם המצב כמו היום", סיפר הרב גרינברג. "אז לא כולם הבינו את השיעור הכללי של ראש הישיבה. תמיד הוא היה ממנה מישהו שיחזור על השיעור שלו בערב בשביל אלה שלא כל כך הבינו. יהודה כץ היה, כמו בחב"ד, ה'חוזר' הראשי", אמר הרב גרינברג. "כל שיעור כללי הוא היה חוזר בערב על השיעור של ראש הישיבה. הוא גם היה לומד איתו ומכין איתו את השיעור".
גם בין הרב גרינברג לכץ נוצר קשר תורני אישי. הרב גרינברג, ששימש אז כראש הכולל, למד עם כץ בשעות הצהריים את הדף היומי. "אני למדתי איתו בצהריים, בשעות המנוחה", סיפר. "הוא לא היה הולך הרבה לנוח. אז הייתי לומד איתו את הדף היומי בצהריים".
מתוך הלימוד הזה נולד אחד הזיכרונות העוצמתיים ביותר שנשארו עם הרב גרינברג במשך 44 השנים האחרונות - הלילה שבו סיימו יחד מסכת, רגעים ספורים לפני שכץ יצא מהישיבה ולא שב. "אנחנו ידענו שביום ראשון באים לקחת אותם. הודיעו להם כבר לפני שבת שביום ראשון בלילה יבואו לקחת אותם בחצות".
באותו יום ראשון התקיימה בישיבה שמחת שבע ברכות לאחד הבחורים. אלא שלרב גרינברג ולכץ נותרו עוד שני דפים במסכת ערכין, והידיעה שכץ עומד לעזוב באותו לילה לא אפשרה להם להשאיר את הלימוד בלתי גמור. "בראשון בערב היה שבע ברכות של אחד הבחורים בישיבה, ונשארו לנו שני דפים לגמור מסכת ערכין", שחזר. "מכיוון שידענו שאחר כך הוא ילך, סיכמנו שמיד אחרי השבע ברכות נחזור לאולם, נגמור את שני הדפים האלה ונעשה סיום על מסכת ערכין".
וכך עשו. "אחרי השבע ברכות חזרנו לאולם. כבר היה בסביבות אחת בלילה, ולמדנו את שני הדפים האלה. עשינו סיום", סיפר הרב גרינברג.
רק בדיעבד התברר עד כמה משמעותי יהיה אותו סיום. הרב גרינברג זוכר עד היום את התחושה שאחזה בו כאשר אמרו את מילות הסיום המקובלות על המסכת, רגע לפני שכץ יצא לדרכו. "אני זוכר שנפרדתי ממנו ככה במילים של הסיום שאומרים אחרי המסכת. ממש הייתה התרגשות גדולה במילים האלה. כאילו, אדם שהולך באמת ולא יודע מה יהיה איתו".
לאחר שסיימו ללמוד, יצא הרב גרינברג עם כץ אל האוטובוס. "אחר כך ליוויתי אותו לאוטובוס. וזהו. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".
לאחר קרב סולטן יעקב, כאשר התברר שכץ נעדר וגורלו אינו ידוע, החלו חבריו מהישיבה להתכנס מעת לעת בבית הוריו. בכל מפגש היה אחד מהם מוסר שיעור, והרב גרינברג השתתף בכמה מהמפגשים הללו.
באחת הפעמים החליט הרב לספר לאביו של יהודה על הלימוד האחרון שלו עם בנו. "אמרתי לאבא: 'אתה יודע, אני הייתי האחרון שלמד עם יהודה. למדנו מסכת ערכין וסיימנו אותה ביום ראשון בלילה ועשינו סיום'", שחזר.
לדברי הרב גרינברג, האב הגיב בהתרגשות, הוציא פנקס וסיפר כי מאז היעלמות בנו נהג לבקר אצל המקובל רבי אברהם פיש. באחת הפעמים אמר לו הרב פיש מיוזמתו, "אתה יודע, הלילה חלמתי על יהודה", וכשנשאל מה ראה בחלום השיב, "חלמתי שהוא מסתובב בגן ולומד מסכת ערכין".
הרב גרינברג סיפר כי עד לאותה שיחה לא סיפר לאחרים על סיום המסכת. "עכשיו, אין שום מצב בעולם שהוא ידע מהסיפור שלנו. אני לא סיפרתי את זה לאף אחד. אגב, בכלל איזו חשיבות הייתה לזה שזו מסכת ערכין? אף אחד לא ידע מזה", אמר.
"מאיפה הבן אדם יודע שיהודה לומד עכשיו בגן מסכת ערכין? לא יודע. כל אחד ידמיין לעצמו על איזה גן הוא מדבר, שהוא לומד מסכת ערכין. האבא כל כך התרגש מהסיפור הזה", הוסיף.
בישיבת כרם ביבנה המשיכו לאורך השנים להתפלל על כץ ועל נעדרים נוספים מאותה תקופה. "שנים התפללו בפרקי תהילים האלה", סיפר הרב גרינברג.
לדבריו, לאחר היעלמותו נמצא במגירתו של כץ פתק שבו כתב לעצמו הדרכות וקבלות אישיות לעבודת ה'. בין היתר כתב על אמירת תהילים ותיקון הכללי מדי יום, הימנעות מדברים בטלים בבית המדרש, אכילה במתינות, ריבוי בתפילות ובתחנונים, קימה מוקדמת לפני התפילה והליכה למקווה לפחות בכל ערב שבת.
לאחר שהקריא את הדברים אמר הרב גרינברג, "אתה מבין איזו נשמה גדולה?". לדבריו, "עילוי זה כישרונות שהקדוש ברוך הוא נותן. השאלה היא מה בן אדם עושה עם זה. כאן אתה רואה בן אדם שחי חיים רוחניים, כלליים, לא אגואיסטיים".
הרב גרינברג סיפר כי תלמידים התרשמו מכץ ולמדו ממנו, והדגיש את הפשטות והצניעות שאפיינו אותו לצד כישרונו וגדלותו התורנית. "הוא היה אדם פשוט. לא ראית עליו איזו שחצנות, בוודאי. ממש דוגמה אישית איך תלמיד חכם צעיר נראה".