בריאיון לד"ר חנה קטן באולפן ערוץ 7 מספרת היוצרת, המרצה והזמרת עדן גולדמן כיצד מסע תמים לארצות הברית בגיל 14 טלטל את עולמה, למה הפסיקה "לעשות קניות" במצוות, ואיך דווקא בעלה הוא זה שדחף אותה להגשים את ייעודה - עד שהצליחה להחזיר לו את אותה מתנה.
"אני גדלתי בבית מדהים, עם הורים מופלאים, אבל בתוך מציאות שהיום היו קוראים לה 'דתי לייט'", מספרת עדן גולדמן. "שמרנו שבת, כשרות וטהרת המשפחה, אבל היו הרבה דברים שפשוט לא הכרנו ולא הקפדנו עליהם".
לדבריה, נקודת המפנה הגיעה דווקא במהלך חופשת קיץ אצל סבה וסבתה בארצות הברית, כשהייתה בת 14. שלושה אירועים שונים - שאותם היא מכנה "שלוש כאפות של אהבה מהקדוש ברוך הוא" - הובילו אותה לחשבון נפש עמוק.
הראשון התרחש כשפגשה נער אמריקני ליד הג'קוזי בבית המלון. רק לאחר שהבחינה בצלב שעל צוואר אמו התרחקה מהמקום, ואז שאלה את עצמה שאלה שלא הרפתה ממנה: "איך הוא בכלל יכול לדעת שאני יהודייה? האם אני בעצמי יודעת מי אני?".
האירוע השני היה ביקור בלתי מתוכנן במוזיאון השואה. גולדמן, שהייתה מחוברת מאוד לסיפורי השואה והציונות, הרגישה לפתע פער עמוק בין תחושת השייכות הפנימית שלה לעם היהודי לבין הדרך שבה נראתה כלפי חוץ. "רציתי לצעוק לכולם: אני שייכת לעם הזה. אבל הבנתי שאין בי שום דבר שמבטא את הזהות הזאת".
הטלטלה השלישית הגיעה בביקור בבית כנסת קונסרבטיבי. "הייתה לי ביקורת גדולה על כך שכל אחד עושה מה שנוח לו, ואז פתאום הבנתי שגם אני בעצם בוחרת אילו מצוות לקיים ואילו לא. שאלתי את עצמי אם אני באמת רוצה את התורה כולה, והתשובה הייתה לא".
כששבה לישראל, החליטה להפסיק, כלשונה, "לעשות שופינג במצוות". "החלטתי שאני רוצה ללכת על כל הקופה. לא בבת אחת, אלא בתהליך שנמשך עד היום. מבחינתי, תשובה היא תנועה מתמדת. כל יום שואל אותי איפה אני יכולה להתקרב עוד קצת".
במהלך השיחה היא מבקשת גם להסתכל בעין טובה על הציבור המסורתי. "אני לא רואה בציצית בלי כיפה או במי שמוסיף עוד מצווה איזו צביעות. להפך. אני רואה נשמה יהודית שמתעוררת. מאז שבעה באוקטובר רואים את זה בכל מקום - אצל חיילים, אצל בני נוער, אצל אנשים שמבקשים פתאום תפילין, ציצית או שיעור תורה. זו סגולת ישראל שמתגלית".
בהמשך חושפת גולדמן את הסיפור האישי שמאחורי הצלחתה המקצועית. לדבריה, מי שדחף אותה לצאת להרצות, לשיר וליצור היה בעלה, מתן, שליווה אותה בכל שלב, עודד אותה לפתוח עסק והאמין בה גם כשלא האמינה בעצמה.
אלא שבשלב מסוים הרגישה כי דווקא הוא עדיין מחפש את מקומו. "יום אחד, כששטפתי כלים, פשוט ירדה לי הארה: מתן צריך להיות אח. זה היה ברור לי לחלוטין". למרות החששות הכלכליים, היא שיתפה אותו בתחושה, והוא החל ללמוד סיעוד. כיום הוא משמש כאח מיון בשערי צדק ומרצה לסיעוד.
לדבריה, השינוי האמיתי לא התחיל בהחלטה שלו אלא בהחלטה שלה. "הלכנו לרב, ואני הייתי בטוחה שהוא ידבר עם בעלי. במקום זה הוא הסתכל עליי ואמר: 'את צריכה לחזור להיות רעיה - לא אמא, לא מחנכת ולא מתקנת'. בכיתי. הבנתי שהוא צודק".
גולדמן מסכמת במסר שהיא מבקשת להעביר לכל אישה: "כששיניתי את המבט שלי עליו, הכול התחיל להסתדר. הבנתי כמה כוח יש לאישה לבנות את הבית שלה. 'כל כבודה בת מלך פנימה' לא אומר להסתגר בבית - אלא שמרכז הכובד שלה נמצא בפנים. כשאישה מאמינה, מחזקת ובונה - היא יכולה לשנות חיים שלמים".