חודש בלבד לאחר השריפה הגדולה שכילתה בתים, עסקים וחלומות בחוות גלעד, הגיעה תמר כהן לאולפן ערוץ 7 לשיחה אישית עם ד"ר חנה קטן. בקול שקט אך מלא עוצמה היא תיארה את רגעי האימה, את תחושת החורבן, את החיבוק העצום שקיבלה הקהילה מעם ישראל - ובעיקר את ההחלטה לבחור באמונה גם מתוך האפר.
כהן סיפרה כי חייה שזורים בחוות גלעד מאז נעוריה. היא הייתה בין המשפחות הראשונות שבנו את המקום כמעט מאפס - בלי תשתיות, בלי כבישים ובלי תנאים בסיסיים. "בנינו את החיים בעשר אצבעות", תיארה, והזכירה כיצד במשך שנים התמודדו התושבים גם עם ביקורת ציבורית וגם עם הקשיים היומיומיים של הקמת יישוב צעיר. לדבריה, דווקא מתוך המציאות הזו צמחה קהילה מגובשת ויוזמת, שהקימה עשרות עסקים קטנים והפכה את חוות גלעד למקום שוקק חיים.
לדבריה, התחושה הייתה שהיישוב הגיע לשיא של פריחה. "הייתה אווירה של אהבת חינם, של יצירה ושל קהילה", היא סיפרה, עד שהגיעה אותה שבת שבה הכול השתנה. בתחילה איש לא שיער שמדובר באסון חסר תקדים. התושבים היו רגילים להתמודד עם שריפות בשטח, אך הפעם האש יצאה מכל שליטה. "ברגע אחד כל החיים שלנו בחוות גלעד נעקרו", אמרה, כשהיא מתארת כיצד חמישה עשר בתים, לצד עסקים שנבנו במשך שנים ארוכות, עלו באש.
לדבריה, הנס הגדול היה שלא היו נפגעים בנפש, אך זמן קצר לאחר מכן הוכתה הקהילה פעם נוספת עם רציחתו של בני האומן הי"ד בפיגוע. "בתוך כל השריפה יש גם אלמנה ויתומים", אמרה בכאב. "אנחנו נמצאים בתחילתו של מסע שאף אחד לא יודע לאן הוא יוביל".
אחד הרגעים המטלטלים ביותר מבחינתה היה כאשר התברר שגם העסק המשפחתי הענק, שנבנה במשך שנים, נשרף כליל - וללא ביטוח. "אמרתי לאחותי: אין ביטוח, מה נעשה עכשיו? ואז היא הסתכלה עליי ואמרה: 'עם ישראל הוא הביטוח הכי טוב שיש בעולם'". כהן סיפרה שהמשפט הזה הפך עבורה למצפן, לאחר שראתה כיצד אלפי אנשים מכל רחבי הארץ נרתמו לעזור, תרמו ציוד, כסף, מזון וחיבוק אנושי. "אין עם כזה בעולם", אמרה בהתרגשות.
השיחה עסקה לא רק באובדן הפיזי, אלא גם במשמעות הרוחנית של האירוע. כהן תיארה כיצד השריפה שפרצה בימי בין המצרים העניקה לחורבן משמעות עמוקה במיוחד. "פתאום אתה פותח את החלון ורואה רק שחור, מריח את השריפה וחווה מהו חורבן", סיפרה. לדבריה, דווקא מתוך התחושה הזו נולדה ההבנה שהעם כולו מגלה אהבת חינם יוצאת דופן, אולי כתיקון לאותם ימים שבהם נחרב הבית.
בהמשך השיחה סיפרה כיצד היא נאחזת בדבריו של רבי נחמן מברסלב על ההבדל בין עצבות לבין לב נשבר. "אפשר לשקוע בייאוש, ואפשר להביא את הכאב לקב"ה", אמרה. מבחינתה, חודש אלול שנכנס לאחר השריפה הפך להזמנה לעבודה פנימית עמוקה. "אם אני מתנתקת מהקב"ה - אני בסבל שאין לתאר. אבל אם אני איתו, גם הכאב הכי גדול יכול להפוך למשהו שמצמיח".
כהן הרחיבה גם על התחושה שהאירוע אינו פרטי בלבד, אלא חלק מתהליך רחב יותר שעובר על עם ישראל מאז פרוץ המלחמה. לדבריה, לצד השאלות על ההתיישבות ועל חוות גלעד, מתחדדת גם שאלת האחדות. "הקב"ה כאילו אומר לנו: תתעוררו אחים", אמרה, כשהיא מזכירה את שרשרת האירועים הלאומיים שהפכו את הכאב מחוויה של יחידים למסע של ציבור שלם.
למרות גודל האסון, כהן מסרבת להישאר רק במקום של החורבן. היא סיפרה כי כבר בימים הראשונים התפללה שמתוך ההרס יצמחו חיים חדשים. "אמרתי לקב"ה: אם נחרב הבית - בעזרת השם יקומו בתים חדשים. שנזכה לראות מתוך השבר הזה אור גדול". מבחינתה, השיקום אינו מסתכם בבנייה מחדש של בתים ועסקים, אלא בבניית קומה חדשה של אמונה, ערבות הדדית ומשפחה אחת גדולה שנקראת עם ישראל.