גנץ, אייזנקוט וטרופר שותפים בהתנגדות לממשלה היוצאת ולכהונת נתניהו. בלב הקרע ביניהם מחלוקת עקרונית על המשך החרם על נתניהו שניים מן השותפים הפוליטיים הבולטים של בני גנץ בבחירות הקודמות יצאו לדרך נפרדת.
הפרשנות הפוליטית נוטה לחפש את ה"מי": מאבקי מנהיגות בין רמטכ"לים לשעבר, שאיפות אישיות ורצון לפתוח דף חדש. ייתכן שיש גם ממד כזה, אך הוא מחמיץ את העיקר. בין גנץ, גדי איזנקוט וחילי טרופר נוצרה מחלוקת עניינית על הדרך שבה ראוי לנהל את המערכת הפוליטית שלאחר הבחירות.
שלושתם מבקשים להחליף את הממשלה היוצאת ואת נתניהו. דווקא לגנץ יש סיבות אישיות ופוליטיות כבדות להתנגד לו. הוא נכנס פעמיים לממשלת אחדות עם נתניהו. לאחר הסכם הרוטציה של 2020 שילם גנץ מחיר ציבורי כבד, ובסופו של דבר לא קיבל את ראשות הממשלה.
לאחר 7 באוקטובר הצטרפו גנץ, איזנקוט וטרופר לממשלת החירום. הצטרפותם תרמה לאחדות הלאומית בשעת משבר, אך כעבור חודשים פרשו מן הממשלה. מכאן התחזקה אצל שלושתם המסקנה שיש צורך בשינוי. אלא שאצל גנץ התחדדה, לצד הרצון להחליף את נתניהו, מסקנה נוספת: אסור שהבחירות הבאות יסתיימו שוב בממשלת גוש אחד.
אם גוש האופוזיציה ישיג רוב, עליו להציע לליכוד שותפות מרכזית. ואם גוש נתניהו ישיג רוב, אין לפסול מראש הצטרפות לממשלה רחבה ומאוזנת. מבחינת גנץ, הלקח מן השנים האחרונות הוא שהכרעת אחד המחנות אינה מרפאת את השסע אלא מעמיקה אותו. כאן נמצא מוקד המחלוקת עם איזנקוט וטרופר.
הם פועלים לטובת המדינה, ומבקשים לאחות את הקרעים בחברה. אלא שהמטרה המרכזית שונה: האם להחליף את נתניהו ולמנוע את המשך שלטונו, או להבטיח שממשלה עתידית תייצג את שני המחנות הגדולים - גם במחיר של שותפות עם נתניהו אם הוא יעמוד בראש המחנה שיזכה לרוב.
דדי שמחי, שותפו של גנץ, ויולי אדלשטיין מ"אחדות" הציגו קו דומה: מי שיקבל את המנדט להרכבת הממשלה יידרש להגיש הצעה הוגנת למנהיג המחנה האחר. אם תינתן הצעה כזו, הם יהיו מוכנים לתמוך בממשלה רחבה, בין אם בראשה יעמוד נתניהו ובין אם איזנקוט.
זו אינה מחלוקת יצרית על אגו, אלא שאלה עקרונית על כללי המשחק בדמוקרטיה שלנו: האם הפוליטיקה הישראלית תמשיך להתנהל באמצעות חרמות הדדיים, או שתנסה לשוב לממשלה שבה שני המחנות נדרשים לחיות ולמשול יחד. הקרע בין גנץ, לאיזנקוט וטרופר נובע ממחלוקת אמתית.