אתמול ניתן פסק הדין הפוסל את החלטת הממשלה לסגור את גל"ץ. מאחר שביקשתי להצטרף להליך בשמם של 34 הורים שכולים, הטוענים כי הם מודרים משידורי התחנה, ואף הופעתי בשני הדיונים שהתקיימו בעתירה, ביקשתי לראות כיצד התייחסו השופטים לטענות שהעליתי.
להפתעתי גיליתי כי לאורך כ־70 עמודי פסק הדין לא מצאו השופטים לנכון להתייחס אפילו במילה אחת לטענותינו.
במסמכים שהגשתי לבית המשפט, וכן בטיעונים בעל פה, טענתי כי דווקא גל"ץ היא שפוגעת בחופש הביטוי. התחנה מדירה משידוריה את ההורים השכולים אותם אני מייצג, ובכך נפגע לא רק קולם האישי אלא חופש הביטוי של ציבור רחב בישראל שאינו זוכה לייצוג הולם בשידורי התחנה.
טענתי בפני בית המשפט כי אם לא תינתן להורים השכולים האפשרות להשמיע את טענותיהם, הם יודרו פעמיים: פעם אחת מהשיח הציבורי בגל"ץ, ופעם שנייה מהדיון המשפטי העוסק בעצם הדרתם.
במהלך הדיון שאל אותי השופט יחיאל כשר, שכתב את חלקו המרכזי של פסק הדין, כיצד ייתכן שסגירת תחנת שידור תסייע לחופש הביטוי. השבתי כי עצם השאלה ממחישה את העיוורון כלפי מצוקתו של ציבור שלם שמודר מהתחנה. כאשר "הבית של החיילים" מדיר קולות מסוימים באופן שיטתי, הוא אינו רק מונע מהם זמן שידור, הוא דוחק אותם אל מחוץ לגבולות הלגיטימיות של השיח הציבורי.
אלא שהטענה הזאת, ואף עצם קיומה, נעלמו לחלוטין מפסק הדין.
השופטים פסלו את החלטת הממשלה, בין היתר, משום שלדעתם נשקל שיקול זר של רצון למנוע קול ביקורתי כלפי הממשלה. אך באותו פסק דין עצמו הם מתעלמים לחלוטין מקולם של ההורים השכולים שטענו כי הם עצמם מושתקים ומודרים.
בדיון טענתי גם כי יש הבדל מהותי בין מצב שבו הממשלה מבקשת להכתיב את תוכנו של שידור ציבורי לבין מצב שבו היא מבקשת למשוך את ידיה מהפעלת תחנת שידור ולהותיר את שוק התקשורת חופשי ועצמאי. גם טענה זו לא זכתה לכל התייחסות בפסק הדין.
וכאן נמצאת הסתירה הקשה: השופטים פוסלים את החלטת הממשלה בטענה שהיא מבקשת לפגוע בקול ביקורתי, אך כשהם עצמם נדרשים להתמודד עם הטענה שקולות של ציבור רחב מודרים מהתחנה , הם פשוט מתעלמים ממנה .
פסק דין שאינו מציג טענה מרכזית שהועלתה בפני בית המשפט ואינו מתמודד עמה הוא פסק דין פגום. השופטים אינם חייבים לקבל את טענותיהן של המשפחות השכולות, אבל הם חייבים לשמוע אותן, להציג אותן ולהתמודד איתן.
לא ניתן לדבר בשם חופש הביטוי, ובאותה נשימה להתעלם מטענתם של אזרחים כי קולם מושתק.
המשפחות השכולות ביקשו מבג"ץ דבר פשוט: אל תדירו אותנו מהדיון על הדרתנו.
למרבה הצער, זה בדיוק מה שקרה.