בשנת 1973, בשכונת קראון הייטס בברוקלין ניו יורק, שכונת מגוריו של הרבי מליובאוויטש, הסתובב יהודי אמריקאי שנכנס לו שגעון לראש, הוא החליט להתנצר ולהפוך לכומר רח"ל.
אותו אדם כתב מכתב לרבי ושטח את תסכולו: "רבי, אני יודע שיש לך אהבה ויכולת להכיל כל אדם, אך חייב אני לומר לך כי ברצוני לעזוב את השכונה. האנשים כאן מזלזלים בדרך אמונתי ובמנהיג הנצרות 'אותו האיש', ולפיכך רצוני לעזוב".
אדם מן השורה שהיה נתקל במכתב כזה, סביר שהיה מעדיף לפטור את עצמו ממנו במהירות.
אולם הרבי השיב לו בתשובה מיוחדת במינה המופיעה בסדרת "איגרות קודש", והבהיר לו כי רצונו לעזוב את השכונה אינו נכון כלל ובוודאי שאינו רצון ה'. הרבי הציע לו להישאר לצידו לפחות עד לאחר שמחת תורה, כדי שיוכלו לחגוג יחד את שלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות ואת יום הולדתו. עוד הוסיף הרבי והציע כי בזמן הזה ינצל את ימיו ללימוד תורה בעיון ובחיות - דבר שיאפשר לו להחיות גם אחרים.
הרבי לא רק שלא נרתע ממנו, אלא האמין בו בכל ליבו. הוא הבהיר לו כי אף כעת, כשהוא אחוז ברעיונות זרים, בפנימיותו הוא חפץ להיות קרוב לה'. אם יתמיד בלימודו, לא רק שישפיע על עצמו - אלא יוכל להאיר ולהחיות את סביבתו כולה.
בפרשת כי תצא אנו קוראים על מצוות 'שכחה' - חקלאי שקצר את השדה או קטף את העצים ושכח על האדמה תבואה או פירות, אסור לו לשוב אל השדה ולקחתם ובכך מקיים מצווה חשובה,
מסביר רש"י "אמור מעתה, נפלה סלע מידו ומצאה עני והתפרנס בה , הוא מתברך עליה". רש"י טוען שאם לשכוח זאת מצווה, אפשר להתקדם עוד צעד ולהסיק כי אדם שאיבד כסף ואיש מקבץ נדבות מצא אותו וקנה כיכר לחם, המאבד מתברך כאילו נתן צדקה.
ולכאורה איך אפשר לזכות בברכה על מעשה שנעשה ללא רצון? איש לא שאל את המאבד אם רוצה לתת צדקה, עד הרגע הזה הוא אינו יודע שעני מצא את הכסף וקנה בו משהו - וכיצד המעשה הסתמי מזכה אותו בברכה?
הרבי מליובאוויטש הופך את הקערה על פיה ומוצא ב"שכחה" את עומק הכוונה של היהודי. התורה באה להעביר מסר גדול על מה שאנו רוצים ועל מה שאנו אפילו לא יודעים כמה רוצים בו.
התורה מלמדת אותנו: ה"שכחה" מבטאת את רצונו העמוק של היהודי. מעל ומעבר למודע ישנו עולם שלם של רצון לקיים את מצוות ה' ולחלק לעניים מפרי הצלחתנו, וגם מעשה שהתרחש מתוך שכחה, נובע מעצם הנפש ומשקף את רצוננו הפנימי. ולכן אפילו מעשה ללא כוונה - זכאי לשכר.
מצוות ה"שכחה" מפגינה את גודל האמונה של הקב"ה בישראל. ה' מייחס לנו עומק כזה של קשר, עד שקובע שיהודי בוודאי רוצה לעשות את הרצון האלוקי ובדרך ממילא, המצווה עובדת עבורו.
הכותב הוא מנהל בית חב"ד קרן אור בודפשט