ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מספר על ההחלטה להתייחס לעפיפונים שהחלו משוגרים מכיוון רצועת עזה כאל איום של ממש. ד"ר רון שלייפר, מומחה ללוחמה פסיכולוגית, רואה בתופעה לוחמה פסיכולוגית של חמאס נגד ישראל.
את דבריו פותח ד"ר שלייפר בקביעה לפיה צודק ראש הממשלה בהתייחסותו הרצינית לאיום העפיפונים, ולדבריו ניתן לשאוב עידוד מעצם ההתייחסות הרצינית הזו, כאשר עד כה נטייתם של אנשי המחקר באמ"ן הייתה להתייחס לתופעות כדוגמת העפיפונים כתפועה שולית שאינה מסכנת את ישראל ובוודאי בגינה לא נכון להתעמת עם נשיא ארה"ב.
שלייפר מסביר כי צעד זה של שיגור עפיפונים לעבר ישראל הוא חלק מ"אסטרטגיה התקפית שפועלת בצעדים קטנטנים", כלשונו. "חמאס לא יכול להשתמש כעת בנשקו מסיבות מובנות, הוא נמצא בנחיתות, והוא פונה ללוחמה הפסיכולוגית שיכולה להיות מזיקה יותר מאש. הוא גורם לצד השני, לישראל, לפקפק ולהיכנס לשיקולים אם כן לפעול או לא, אם זה מצדיק תגובה או לא, והיוזמה נותרת בידיים שלו. מדובר בטכניקת הרגלה".
מוסיף ד"ר שלייפר ומציין כי "בכל הלוחמה המהפכנית, שהלוחמה הפסיכולוגית היא חלק ממנה, משתמשים בהרגלת האויב, כדי שלא יחוש שקורה משהו משמעותי עד שזה הופך למאוחר מדי. לשם כך צריך הקרבה וסבלנות, מה שיש לחמאס בשפע".
אז איך פועלת שיטת ההרגלה צעד אחר צעד? "זה מתחיל בעפיפונים שמועפים על ידי ילדים, כך שאסור לנו לפגוע בהם. חמאס מזהה את השיקול המוסרי שלנו כנקודת חוזק שלו. העפיפונים חוצים את התחום והילדים הולכים רק להביא את העפיפון שנפל, וכך הם חוצים שוב קו כשישראל לא יכולה לעשות דבר. בהמשך האם תבוא לקחת את הילד משם. החייל, התצפיתנית והצלף יצפו בהם ולא יעשו כלום. כך ירגילו אותנו שנשים יכולות לעבור, ואחר כך זו תהיה כבשה שבורחת ואז הרועה וכו'".
וגם "מסלול העפיפונים" יילך ויתעצם: "השלב הבא הוא שהעפיפונים יהיו עם מסרים בעברית או באנגלית", אומר שלייפר ומזכיר כי ב-2018 חווינו בזלזול את תופעת הבלונים וכולנו זוכרים כיצד כל זה הסתיים. "אחרי הבלונים יגיעו בלונים כבדים יותר, ובהמשך עפיפונים שיכולים לשאת גם כתובת אש ויוכלו להצית שדות וכך הולכת ומתדרדרת הסיטואציה".
השימוש בילדים למטרות תקיפה והגנה אצל חמאס אינו חדש לישראל. ישראל מכירה זאת מזה שנים, וכעת גם אירופה מתוודעת לכך. "במאבק האיסלאם נגד אירופה הפגנת החולשה מתקבלת ככלי מנצח. כשמגיעה סירת מהגרים לחופי ספרד הם קודם מעלים את הילדים, כדי שחיילי משמר החופים יהססו או יעלימו עין. הם יודעים שהאדם המערבי לא פוגע בילדים. בניסיון שלנו מול הפלשתנאים יש אינסוף עדויות לשימוש בילדים כמגן אנושי מפני צלפים או ירי בכלל".
שלייפר מזכיר בדבריו אירוע בו מארב צה"לי באחת השכונות בעזה זיהה מחבל רכוב על אופניים עמוסי פגזים כאשר סביבו ילדים מנומנמים. "מפקד המארב פקד להתקפל ולא לעשות דבר".
"הצד המבריק בכך הוא שאם מפקד המארב, או כל מפקד אחראי אחר, רואה את השימוש בילדים הוא לא יכול מצפונית לעשות משהו, ואם יעשה משהו זה יהיה על מצפונו כל חייו עם פוסט טראומה ועבורם זה רווח".
לשאלתנו כיצד אם כן ניתן להגיב לסוג כזה של לחימה צינית המנצלת את המוסר הישראלי ואת עיני העולם הצופות, משיב ד"ר שלייפר כי "המענה הוא לאסור מעבר של ילדים את הקו". לשאלה אם המשמעות היא ירי לעבר ילדים הוא משיב בשלילה ומציע יציאה לקמפיין אגרסיבי בעולם המערבי, זה שאולי עוד יהיה נכון להתייצב לצד זכויות ילדים, ולהבהיר את אופן התנהלותו של חמאס.
"החמאס מציב צלמים כדי לראות את תגובת ישראל. כל מה שנעשה יפעל נגדנו. אם נפעל אנחנו אכזריים ואם לא נעשה דבר אנחנו טפשים, אבל יש מה לעשות. לפעול דרך קמפיין שיחשוף את השימוש האכזרי בילדים, לפנות ליוניצ'"ף, ארגון הילדים של האו"ם, ולכל ארגון זכויות ילדים במערב, לתקוף ללא הרף ולא לתת להם אפשרות להתחמק ולהעלים עין".
דרך נוספת להתמודדות שגם אותה מזכיר ד"ר שלייפר היא שימוש באמצעים מסוימים לפיזור הפגנות, ולטעמו לא נכון לכלול באמצעים אלה גז מדמיע, שכן הפלשתינים כבר ידעו לתייג גז מדמיע בתקשורת העולמית כשימוש ישראלי בגז, מה שהתקבל גרוע מאוד, אך עם זאת ישנם די אמצעים בלתי נראים שבהם ניתן לעשות שימוש, הוא רומז ולא מאריך.