בעוד כמה שעות עופר וינטר יודיע על הקמת מפלגה חדשה בראשותו. הוא יציג את ערכי מפלגתו ואולי אפילו חלק מהמועמדים. זאת זכותו כאזרח במדינה דמוקרטית.
הייתה לי הזכות להיפגש ולשוחח ארוכות וברצינות עם עופר. איש רציני, בעל רקורד צבאי מרשים, ובקיצור - איש המחנה הלאומי.
לא אכנס לנושאי השיחה שלי עם עופר. אומר רק שהסכמנו בשורה ארוכה של נושאים, שהמשותף להם הוא שהם מאפיינים את דרכו של המחנה הלאומי על מלא מלא.
הבעיה מתחילה כשהפוליטיקה מתערבבת. עופר יודע שאין לו ניסיון פוליטי. הוא יודע שהמגרש הפוליטי קשה ולעיתים אכזרי יותר מהמגרש הצבאי.
יחליט מה שיחליט ויגיד מה שיגיד. על דבר אחד חשוב לי להתעכב. בעיניי, יש שני דברים החשובים יותר מכל פוליטיקאי המזוהה עם המחנה הלאומי: הראשון - טובת המחנה הלאומי כולו; והשני - טובתה של מדינת ישראל.
כל אדם המזוהה עם המחנה הלאומי מאמין שטובת המחנה הלאומי היא טובת מדינת ישראל, ושפגיעה במחנה הלאומי היא פגיעה במדינת ישראל. זוהי האקסיומה הבסיסית ביותר של כל מי שמזוהה עם ערכי המחנה הלאומי.
המשמעות פשוטה וברורה: הצלחה פוליטית אישית על חשבון המחנה הלאומי היא פגיעה במחנה הלאומי, וממילא פגיעה במדינת ישראל.
זאת אחת הסיבות שבעיניי נפתלי בנט הוא יריב מר של המחנה הלאומי. הוא בטוח שאם יהיה ראש ממשלת שמאל, יהיה בכוחו ובכישוריו לקדם את ערכי המחנה הלאומי. בואו נאמר זאת כך: אריאל שרון, איש חזק, כישרוני וחכם יותר מבנט, חשב פחות או יותר אותו דבר. כידוע, שרון התקפל והתקפל עד לכישלון המוחלט של ביצוע תוכנית ההתנתקות.
בנט מזמן נבלע בחור השחור ששמו מחנה השמאל. האיש אימץ את הטרמינולוגיה שלהם, עובד עם מובילי דעה שלהם, ובקיצור - הפך לחלק ממחנה השמאל. אגב, זאת חלילה לא קללה, אלא תיאור מציאות. האיש עבר צד, וחשוב שהדברים ייאמרו.
נחזור לוינטר. בעיניי, וינטר חייב לאמץ את שני העקרונות הפוליטיים של המחנה הלאומי: המחנה הלאומי חשוב יותר מכל אחת ואחד מאיתנו, וחיזוק המחנה הלאומי הוא חיזוק המדינה.
ולכן, אני מציע לוינטר לא להקשיב לשועלים הקטנים שהתאגדו סביבו ומספרים לו שביבי הוא לא ימין, שחשובה האחדות עם השמאל ועוד כל מיני סיסמאות ריקות ושקריות.
כאיש המחנה הלאומי אני בעד ממשלה לאומית רחבה. לא ממשלת אחדות, אלא ממשלה לאומית רחבה. רוב מוחלט של המחנה הלאומי החליט שוב ושוב שנתניהו הוא מנהיג המחנה, ולכן הוא זה שבעזרת השם ינצח בבחירות ויקים את הממשלה הלאומית הרחבה.
לוינטר יש מקום בממשלה שכזו. אבל אם הוא יחשוב, כפי שחלק מתומכיו הקטנים מנסים לשכנע אותו, שהוא גדול יותר מהמחנה הלאומי ושבכוחו לשנות את המערכת הפוליטית, אומר זאת כך: אשליה שכזו כבר עלתה לרבים וטובים בשמם הטוב ואף בקריירה הפוליטית שלהם.
בעיניי, המטרה של כל פוליטיקאי לאומי איננה להיות ראש המחנה, אלא לחזק את המחנה ולהביא לניצחונו. המחנה הלאומי הוא משחק קבוצתי. בדיוק כמו בקבוצה, שבה כל שחקן חייב לדאוג קודם כול לניצחון קבוצתו ורק אחר כך לטובתו האישית, כך גם בקרב הפוליטיקאים של המחנה הלאומי.
עופר ידידי, אל תקשיב לעצת הילדים הרעה. זכור שאין קיצורי דרך. המחנה הלאומי הוא דרך המלך. השיקול המרכזי שלך חייב להיות טובת המחנה הלאומי. אם זה ידריך אותך, תקבל החלטות ערכיות, טובות ונכונות. אם חלילה תכניס שיקולים זרים למשוואה, תהפוך לעוד שם שייזכר כמי שפגע במחנה הלאומי.
היום אתה בצומת דרכים. תבחר בדרך הלאומית, שהיא אולי הארוכה אבל הנכונה, ובסופו של דבר גם הקצרה. אל תבחר בדרך הפופולרית, שנראית בתחילה כקצרה, אבל האמן לי - היא ארוכה ומובילה לשום מקום.