האיחוד בין חד"ש-תע"ל לבל"ד מסמן את יריית הפתיחה במאבק על קולות הציבור הערבי לקראת הבחירות, אך השאלה הגדולה היא האם המהלך יספיק כדי להחזיר את המצביעים לקלפיות - ואולי אף לשנות את מאזן הכוחות הפוליטי בישראל.
בריאיון לערוץ 7 מנתחת פרופ' אסנת עקירב, נשיאת האגודה הישראלית למדעי המדינה וחברת סגל בכירה במכללה האקדמית גליל מערבי, את משמעות המהלך ומעריכה כי הציבור הערבי מצפה בראש ובראשונה לאחדות פוליטית.
"בעבר, כשנוצר איחוד בין המפלגות הערביות, הוא הביא לעלייה משמעותית בכוחן. לעומת זאת, כשהן התפצלו, הציבור העניש אותן ואחוזי ההצבעה צנחו. המסקנה ברורה - החברה הערבית רוצה לראות הנהגה מאוחדת, ומבחינתה הוויכוחים האידיאולוגיים צריכים לפנות מקום לעיסוק בזכויות האזרח ובצרכים היומיומיים של הציבור הערבי", היא אומרת.
לדבריה, בניגוד לתדמית הרווחת, עיקר פעילותם של חברי הכנסת הערבים לאורך השנים אינה מתמקדת דווקא בסכסוך הישראלי-פלשתיני. "רוב מוחלט של פעילותם הפרלמנטרית עוסק בזכויות האזרח של ערביי ישראל - חינוך, תעסוקה, תשתיות ורווחה. אלא שהתקשורת מעניקה את עיקר תשומת הלב דווקא להתבטאויות סביב הסוגיה הפלשתינית, ולכן נוצרת תחושה מוטעית שזהו עיקר עיסוקם".
עקירב מספרת כי גם חברי הכנסת הערבים עצמם מודעים לפער הזה. כדוגמה היא מזכירה את אירועי "יום הנכבה", שבהם, לדבריה, אנשי תקשורת המתינו לפרובוקציות פוליטיות, בעוד חברי הכנסת התלוננו כי סוגיות אזרחיות בוערות כמעט שאינן זוכות לסיקור.
לדבריה, גם בחינה מחקרית של פעילותם של חברי הכנסת לשעבר חנין זועבי ועזמי בשארה, שנחשבו לקולות הקיצוניים ביותר בכנסת, מגלה כי רק כ-15 אחוזים מפעילותם עסקו בנושא הפלשתיני, בעוד יתר פעילותם הוקדשה לנושאים אזרחיים.
באשר לרע"ם וליושב ראש המפלגה מנסור עבאס, מציינת עקירב כי מדובר במנהיג ששינה את כללי המשחק בפוליטיקה הערבית. "עבאס היה הראשון שאמר בצורה מפורשת שהוא מכיר בזכותה של ישראל להיות מדינת העם היהודי, ובמקביל דורש זכויות מלאות לערבים כמיעוט במדינה דמוקרטית. זו תפיסה שונה לחלוטין מזו של שאר המפלגות הערביות, המבקשות לקדם את רעיון 'מדינת כל אזרחיה'".
לדבריה, הגישה הפרגמטית של רע"ם היא שאפשרה את כניסתה לממשלת בנט-לפיד, וגם הניבה הישגים משמעותיים. "כ-150 אלף בתים חוברו לחשמל באופן חוקי, ואחוז הנרצחים בחברה הערבית ירד בצורה משמעותית. אלו דוגמאות לכך שכאשר מפלגה ערבית נמצאת בקואליציה, היא יכולה לקדם מהלכים אזרחיים שמשרתים את כלל אזרחי המדינה".
עם זאת, היא סבורה כי איחוד מלא בין רע"ם לבין חד"ש-תע"ל ובל"ד אינו ודאי ואף עלול להתברר כמהלך שירחיק חלק מהמצביעים. "יש ציבור שמחפש הנהגה חדשה, יותר צעירה ועם ייצוג נשי רחב יותר. מבחינתם, ההנהגה הוותיקה כבר אינה מספקת את הסחורה, והם רוצים לראות דור חדש של מנהיגים".
לקראת הבחירות הקרובות מעריכה עקירב כי אחוזי ההצבעה במגזר הערבי צפויים לעלות. לדבריה, שני אירועים מרכזיים השפיעו על הרחוב הערבי - הרפורמה המשפטית, שנתפסה כפוגעת בזכויות האזרח, ומלחמת 7 באוקטובר, שבמהלכה רבים מערביי ישראל בחרו דווקא להתגייס לסיוע לחברה הישראלית, בניגוד לציפיות חמאס.
"אם המפלגות הערביות יצליחו לשכנע את הציבור שהפעם חובה להצביע כדי להבטיח ייצוג שישמור על זכויותיו, נראה עלייה משמעותית באחוזי ההצבעה", היא אומרת.
לדבריה, אם שיעור ההצבעה ברחוב הערבי יגיע ל-60-65 אחוזים, התוצאה עשויה להיות דרמטית. "זה יכול לשנות את המפה הפוליטית כולה ולהפוך את המפלגות הערביות ללשון מאזניים - תפקיד שבעבר היה מזוהה בעיקר עם המפלגות החרדיות".