לפני כמה שנים, באחד האירועים המשפחתיים, שמעתי לראשונה שיר של הרב שלמה קרליבך, שיר שמורכב ממילה אחת שחוזרת על עצמה - "רוח". בשמיעה ראשונה הוא נשמע לי מוזר וכמעט פשטני, אבל עם הזמן הבנתי את העומק הגדול שנמצא בו.
בימים אלו, כאשר תלמידי הישיבות והאולפנות ברחבי הארץ חוזרים מחופשת הקיץ אל ספסלי הלימודים, השיר הזה מנגן בי שוב.
התלמידים שאנו פוגשים בכיתות מגיעים אחרי שנים של טלטלה וחוסר שגרה. בין אבא שנמצא במילואים, מורה שנקרא שוב ושוב לצבא, ימים של אזעקות וממ"ד, חוסר ודאות ומבחנים - הם נדרשים בכל זאת ללמוד, להתבגר, לבנות את עצמם ולצמוח.
אבל דווקא כאן חזרתי לשיר ולמילתו היחידה "רוח".
האתגרים שהתלמידים שלנו חוו ועדיין חווים אינם מעידים רק על הקושי שבו הם נמצאים, אלא גם על עוצמת החיים והכוחות הגדולים הטמונים בהם.
אם הקב"ה שתל את הנערים והנערות הללו בדור מופלא שכזה, יש לו בעבורם תביעות גדולות.
עלינו לעזור להם להתבונן פנימה, לגלות את כוחות הנפש שניתנו בהם, לשקוד, להתקדם, לפרוח ולבנות קומה זקופה של יראת שמיים, גבורה ושמחת חיים.
המלחמה הארוכה של השנים האחרונות הוכיחה מעל לכל ספק שגם כאשר חסר ציוד לחימה, כאשר הדרך מתארכת, וכאשר אנשים נקראים שוב ושוב למילואים ומשאירים מאחוריהם משפחות ועסקים בכל זאת יש דבר אחד שמחזיק את הכול: הרוח.
כך גם בכניסה לכיתה.
גם אם יש קשיים חדשים או ישנים, גם אם יש פערים לימודיים שצריך להשלים וגם אם השגרה עדיין אינה שגרה, עיקר העיקרים שהתלמידים שלנו צריכים הוא רוח.
כוחות החיים שלהם גדולים. הם רוצים להתפתח, הם חיים בתקופה שמחייבת אותם לבגרות, והם זקוקים לרוח גדולה שתיתן לכוחות הללו כיוון.
רוח של תורה ואמונה. רוח של עצמאות וגאולה. רוח של מסירות נפש לתורה, לעם ולארץ. רוח שתצמיח דור ישרים, מלא תעצומות וגבורה, מתוך יראת שמיים טהורה ושמחת חיים.
לא לחינם המילה "רוח" חוזרת שוב ושוב בהפטרת יום העצמאות. דור של גאולה זקוק לרוח שתישא אותו מעל קשיי הדרך, שתאיר לפניו את העתיד ותפגיש אותו עם ייעודו הגדול.
עלינו לא רק להחזיר את התלמידים לשגרה, אלא לעזור להם להבין מה השנים האלה גילו בהם. לא רק להשלים "חומר", אלא לבנות קומה ולהפיח בהם רוח מלאה בחיים של תורה, שליחות, גבורה, עצמאות ושמחה.
ניכנס השנה לכיתות, מורים ותלמידים כאחד, מלאים ברוח ובעוצמה, ונבקש על הדור הזה את רוחו של משיח: רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'
הכותב הוא מחנך ורכז שכבה בכיתה י"ב בישיבת בני עקיבא מטה בנימין