עו"ד דוד בבלי, מי ששימש עד לאחרונה יועץ החקיקה של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, מספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של אחת הקדנציות הסוערות בממשלה.
בריאיון לפודקאסט של ערוץ 7 הוא מתאר מאבק יומיומי מול מערכת הייעוץ המשפטי, מותח ביקורת חריפה על התנהלות הרפורמה המשפטית, ומסביר מדוע לדעתו דווקא ההתנגשויות הפנימיות בתוך מחנה הימין היו לעיתים קשות יותר מהעימותים עם האופוזיציה.
בבלי, עורך דין צעיר יחסית, מספר כי לא הגיע לתפקיד בדרך שגרתית. "אני נדחפתי", הוא אומר, ומתאר כיצד הפך לחלק מהמעגל הקרוב של בן גביר כבר בתחילת הקדנציה. לצד הקריירה הציבורית הוא חושף גם תהליך אישי של התחזקות וחזרה למסורת, לאחר תקופה מורכבת בחייו שכללה חקירה, פרידה אישית ומשברים נוספים.
לדבריו, משרד הביטחון הלאומי עבר מהפך דרמטי. "זה היה משרד שקבר קריירות. כולם פחדו ממנו, והיום הוא המשרד הכי מבוקש", הוא טוען. לשיטתו, השינוי נובע מכך שבן גביר היה השר הראשון שהעז להתעמת באופן עקבי עם מוקדי הכוח במערכת.
בבלי מתאר את עבודתו כ"מלחמת התשה יומיומית" מול מערך הייעוץ המשפטי ומחלקת הבג"צים. לטענתו, שרים רבים כלל אינם נחשפים לעתירות המוגשות נגדם או לתגובות שמועברות בשמם, ולעיתים אף חותמים על מסמכים הסותרים את עמדותיהם הפוליטיות. "בן גביר לימד אותי לא לפספס שום דבר", הוא אומר, ומספר כי עבר באופן אישי על כל תגובה שהוגשה מטעם המדינה כדי לוודא שהיא משקפת את עמדת השר.
אחת הדוגמאות שהוא מביא היא המאבק סביב תנאי כליאת המחבלים. לדבריו, לשכת השר התעקשה להכניס לטיעוני המדינה קביעות משפטיות שיאפשרו להבחין בין מחבלים לבין אסירים פליליים רגילים, גם בנושאים כמו תפריטי המזון. בבלי מספר כי לאחר עימותים ממושכים הצליחו לכפות שינויים בעמדת המדינה ואף להביך את מחלקת הבג"צים בדיון בבית המשפט.
לדבריו, גם כאשר היועצת המשפטית לממשלה חסמה חקיקה ממשלתית, אנשי עוצמה יהודית מצאו דרכים לקדם את המהלכים באמצעות הצעות חוק פרטיות ושיתופי פעולה בכנסת. הוא מונה בין החוקים שקודמו את חוק הפרוטקשן, עונש מוות למחבלים, החמרת הענישה לקטינים מחבלים והחמרת תנאי הכליאה, וטוען כי מדובר בהישגים חסרי תקדים עבור מפלגה צעירה.
בבלי קורא לצעירי הימין להשתלב בלשכות השרים ובמוקדי קבלת ההחלטות. "לא מספיק להיות מקצועי ולא מספיק להיות אידיאולוג. צריך את השילוב בין השניים", הוא אומר, ומזהיר כי ללא אנשי מקצוע המזוהים עם מדיניות השרים, הפקידות הבכירה ממשיכה לקבוע בפועל את סדר היום.
בהמשך הריאיון הוא מתייחס גם לתדמיתו הציבורית של בן גביר וטוען כי היא רחוקה מהמציאות שהוא מכיר. לדבריו, "רוב מה שלמדתי זה ממנו", והוא מגדיר את השר כמנטור אישי. בבלי סבור כי חלק מהיחס כלפיו נובע מדעות קדומות, וחלקו מהאופן שבו התקשורת מציגה את פעילותו.
גם הרפורמה המשפטית עומדת במרכז הביקורת שלו. בבלי סבור כי המהלך "התרסק לחלוטין", משום שלדבריו הושקעו המאמצים במאבק העקרוני במקום בקידום מדיניות ימין באמצעות חקיקה שתמחיש לציבור את מגבלות המערכת המשפטית. לדבריו, אילו היו מקדמים תחילה חוקים כמו גירוש מחבלים, עונש מוות למחבלים או צעדים נוספים בתחום הביטחון, הציבור היה מבין באופן מוחשי יותר את מוקדי ההתנגשות עם מערכת המשפט.
לטענתו, חלק מהמאבקים הקשים ביותר לא התנהלו מול היועצת המשפטית לממשלה אלא דווקא בתוך מחנה הימין. הוא מספר על מחלוקות סביב חקיקה בתחומי ההסתה לטרור, הפרוטקשן, עונש המוות למחבלים וחוקים נוספים, וטוען כי לא פעם נתקל בהתנגדות מצד גורמים אידיאולוגיים הקרובים אליו פוליטית.
בסיכום דבריו מציג בבלי תפיסה ברורה: לדבריו, המאבק על מערכת המשפט אינו תיאורטי אלא משפיע ישירות על היכולת ליישם מדיניות ממשלתית. הוא משוכנע כי השינויים שבוצעו במשרד לביטחון לאומי מוכיחים שניתן, לדבריו, לשנות את אופן פעולת המערכת - אם קיימת נחישות מספקת מצד הדרג הנבחר.