הרב ישי אנגלמן מוציא את השיר החדש "שומע קול בכיות", שנולד לאחר הלוויה בהר הרצל ומתוך תחושות הכאב והתפילה שליוו אותו בדרך חזרה לביתו.
השיר החל להתגבש כבר באותו יום, אך הונח בצד וחזר אל הפסנתר יותר מחודשיים לאחר מכן. הרב אנגלמן סיפר כי ההלוויה בהר הרצל התארכה והתקיימה בתנאים של חום וצפיפות. לאחר שהתקשה לעמוד ממושכות בשמש, הוא החליט להיכנס לרכב ולנסוע, ואת המשך ההספדים שמע בדרך חזרה הביתה.
בשלב מסוים, סיפר, הפסיק להקשיב לשידור החי, "חיפשתי מילים שאפשר לגעת בהן בתוך כל הטירוף הזה, והגעתי עד נעילה. המילים של 'שומע קול בכיות' החלו להתגלגל, התחינה הפשוטה לרחמים". ברקע עמדה התחושה של ריבוי האובדן והדמעות, "עוד אמא ועוד חבר, עוד כלה ועוד אחות. עוד גזירות".
הרב אנגלמן תיאר גם את תחושת הארעיות שמותיר אחריו האובדן, ואת המעבר שבין תלישות לתפילה, "מעכשיו הם יתנדנדו, בין תלישות לבין עמידה בתפילה עם עיניים לחות: 'עיננו תלויות'". כבר באותו שלב המילים החלו להתנגן.
כשהגיע לביתו התיישב ליד הפסנתר, ובתוך כשעה כבר היה בידיו הבסיס ללחן. בבוקר שלמחרת הקליט הקלטה ראשונית בטלפון, אך לאחר מכן הניח את השיר בצד והמשיך הלאה.
יותר מחודשיים חלפו עד שהמנגינה שבה והתעוררה על הפסנתר, ואז החליט אנגלמן לנסות לקדם את השיר ופנה למרדכי שנוולד, חבר ילדות ומוזיקאי. השניים היו מאושפזים בהפרש של כמה חודשים באותו שיקום בשיבא וביקרו זה את זה, כל אחד בתורו.
"לפני שבועיים וחצי לא היה כלום. ולא ממש האמנתי שעוד נספיק להוציא משהו. אבל מרדכי האמין", סיפר הרב אנגלמן. שנוולד הוביל את העבודה על השיר, הרים את בסיס ההפקה וההקלטות והוסיף קטעי ליווי בכינור.
הראל חדד השלים את החלקים שהיו חסרים במהלך גיחה שלו הביתה מלבנון, מרים בן יצחק הייתה אחראית לעיצוב הגרפי ונעם הרמוס טיפל במה שנותר. הרב אנגלמן חתם את דבריו על השיר בתקווה, "הלוואי ויש מקום בעולם לכל הדמעות האלו, הלוואי והן נשמרות. והלוואי והן יהפכו לנחלים של חיים ותפילות".