כשבוע לפני סגירת הרשימות לכנסת מפרסם איש התקשורת מוטי שקלאר מאמר ביקורתי ב"ידיעות אחרונות", שבו הוא טוען כי מערכת הבחירות הנוכחית מתנהלת סביב אנשים וסיסמאות - במקום סביב רעיונות ותפיסות עולם.
לדבריו, הציבור הישראלי מתקשה להבין את ההבדלים המהותיים בין המפלגות, ובמיוחד תוהה כיצד מפלגות "הגוש השלישי", שמדברות על אחדות, אינן מצליחות להתאחד בעצמן.
שקלאר סבור כי מאחורי התופעה עומדות שתי מגמות מרכזיות: התחזקות האינדיבידואליזם ופולחן האישיות בפוליטיקה. "אצל רבים", הוא כותב, "הדופק האישי פשוט אינו מסתנכרן עוד עם הדופק הלאומי", ומוסיף כי ההתעסקות ב"מי" גוברת על הדיון ב"מה".
במרכז מאמרו מציב שקלאר את כניסתו של תת אלוף במילואים עופר וינטר לזירה הפוליטית. לדבריו, וינטר אינו הבעיה אלא הסימפטום.
"וינטר אינו הסיפור עצמו; הוא רק בבואה לשטחיות המאפיינת את השיח הפוליטי", כותב שקלאר. לדבריו, השיח הציבורי מתמקד בשאלה אם וינטר יחזק או יחליש מחנה כזה או אחר, במקום לבחון את משנתו הרעיונית ואת תפיסת עולמו.
שקלאר אף מעלה שאלות נוקבות: "במה וינטר, שהקדיש את מיטב שנותיו לביטחון ישראל, ראוי יותר מגדי איזנקוט, שתרם לא פחות ממנו?" הוא גם תוהה מהי המשמעות של הצגת מועמדים כ"חדשים", אם בסופו של דבר הם צפויים להשתלב באותן קואליציות מוכרות.
לדבריו, גם אם יקום איחוד פוליטי בגוש המרכז, הוא לא יספיק בפני עצמו. "איחוד טכני הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק", הוא כותב, ומסביר כי הציבור מבקש להבין כיצד מתכוונות המפלגות לממש בפועל את רעיון האחדות שעליו הן מצהירות.
בין השאלות שלדעתו דורשות תשובות: כיצד יטופלו סוגיות דת ומדינה, כיצד ישמרו על הצביון היהודי של המדינה ללא כפייה, כיצד יתמודדו עם שוויון בנטל, המשילות והפשיעה, והאם קיימת נכונות אמיתית לפשרות שיאפשרו חיים משותפים בחברה הישראלית.
את מאמרו מסיים שקלאר במסר פסימי כלפי מערכת הבחירות הנוכחית. לדבריו, כל עוד הפוליטיקה תמשיך להתנהל סביב אישים, סיסמאות ויחסי ציבור - ולא סביב רעיונות וייעוד משותף - הציבור ימשיך לחפש תשובות שלא מגיעות. "כל עוד לא יימצאו התשובות לשאלות הללו, המשיח הפוליטי לא יבוא - גם אם ימשיכו להבטיח לנו שיש למי להצביע", הוא מסכם.