בשתי הכתבות הקודמות בסדרת "מפת המתלבטים" בחנו אילו מפלגות נשענות על גרעין קשה ומגובש של מצביעים, ואילו תלויות יותר בקהל רך, נייד ופתוח לשינוי. גילינו גם שחלק ניכר מההתלבטות הפוליטית אינו מתנהל דווקא בין המחנות, אלא בתוכם - בין מפלגות שמתחרות לעיתים על אותו מאגר מצביעים.
הפעם אנחנו הופכים את נקודת המבט.
במקום לשאול מי עלול לעזוב מפלגה מסוימת, אנחנו בוחנים את הצד השני של המשוואה: מי כבר נמצא מחוץ למעגל המצביעים שלה - ובכל זאת רואה בה אפשרות ממשית בקלפי.
במסגרת פרויקט "הברומטר של ישראל" נבדק, בקרב מי שאינם מדרגים מפלגה מסוימת במקום הראשון, כמה מהם כבר מציבים אותה במקום השני או השלישי. כלומר, אלה אינם מצביעי המפלגה כיום, אך היא כבר נמצאת מבחינתם בתוך טווח האפשרויות הריאלי להצבעה.
במילים אחרות: הם עדיין לא בפנים - אבל הם כבר ניצבים על סף הדלת.
הנתון הזה מאפשר להתבונן על המערכת הפוליטית מזווית אחרת. לא רק כמה קולות יש לכל מפלגה ברגע נתון, אלא כמה קולות נוספים נמצאים בהישג ידה. זהו מעין "מאגר הצמיחה" שלה - ציבור שטרם בחר בה, אך אינו זקוק לשכנוע כדי לראות בה אפשרות לגיטימית; הוא כבר שם.
פרויקט "הברומטר של ישראל" מבוצע על ידי מכון מסקר־רבדים עבור ערוץ 7.
ישר מחזיקה במאגר הצמיחה הרחב ביותר
מבין המפלגות שנבדקו, ישר בולטת במיוחד.
כחמישית - כ־20% ממי שאינם מדרגים אותה כיום במקום הראשון - בכל זאת מציבים אותה במקום השני או השלישי.
זהו נתון משמעותי, משום שהוא מצביע על כך שמעבר למעגל התומכים הנוכחי של המפלגה קיים ציבור רחב יחסית שכבר רואה בה חלופה ממשית. הוא עדיין אינו מעניק לה את הבכורה, אך היא כבר נמצאת גבוה בסולם ההעדפות שלו.
גם לבנט, לעוצמה יהודית ולליברמן יש מאגר חיצוני משמעותי: בין 11% ל־17% ממי שאינם תומכים בהם כבחירה ראשונה כבר רואים בהם אפשרות שנייה או שלישית.
אצל הליכוד התמונה שונה. שיעור מי שאינם מדרגים אותו במקום הראשון אך בכל זאת מציבים אותו במקום השני או השלישי נמוך יותר - כ־7.5%.
חשוב להדגיש: הנתונים הללו אינם תחזית למעבר קולות בפועל. העובדה שאדם מדרג מפלגה במקום השני או השלישי אינה מלמדת בהכרח שבסופו של דבר יצביע עבורה.
אבל היא כן מלמדת דבר אחר, משמעותי מאוד מבחינה פוליטית: מהו היקף הציבור שכבר נמצא "על סף הדלת" של כל מפלגה.
מכאן עולה גם הבדל מהותי בין המפלגות. יש מפלגות שהאתגר המרכזי שלהן הוא לשמור על הקהל שכבר נמצא אצלן ולמנוע זליגה למתחרות. לעומתן, יש מפלגות שמחזיקות גם מאגר משמעותי של מצביעים מבחוץ, שכבר רואים בהן אפשרות ממשית ושאותם ניתן לנסות להעביר מהעדפה שנייה או שלישית לבחירה הראשונה.
במערכת פוליטית תנודתית, ההבחנה הזאת עשויה להיות משמעותית לא פחות ממספר המנדטים שמעניק סקר כזה או אחר.
הציונות הדתית: פוטנציאל גדול מאוד בציבור התורני
במפלגת הציונות הדתית מתגלה תמונה מורכבת יותר - ובעיקר פער חריף בין שתי קבוצות מצביעים.
בקרב דתיים־תורניים שאינם מדרגים כיום את הציונות הדתית במקום הראשון, כ־39% כבר מציבים אותה במקום השני או השלישי.
זהו נתון גבוה במיוחד.
משמעותו היא שגם מחוץ למעגל המצביעים הנוכחי של הציונות הדתית, המפלגה נותרת אפשרות ממשית עבור חלק גדול מאוד מהציבור התורני. כלומר, הזיקה הפוליטית אליה בציבור הזה רחבה במידה ניכרת מהיקף התמיכה הישירה שהיא מקבלת ברגע זה.
גם מי שאינו בוחר בה כיום כאפשרות הראשונה שלו, עשוי להחזיק אותה קרוב מאוד לבחירה הסופית.
אצל יתר הציבור שאינו דתי־תורני, לעומת זאת, התמונה שונה בתכלית: רק כ־6% ממי שאינם מדרגים כיום את הציונות הדתית במקום הראשון מציבים אותה במקום השני או השלישי.
הפער חד ומלמד.
בקרב הציבור התורני, הציונות הדתית נהנית לא רק מגרעין מצביעים יציב יחסית, אלא גם ממעגל חיצוני רחב של אנשים שכבר רואים בה חלופה אפשרית. כלומר, למפלגה יש בציבור הזה לא רק בסיס - אלא גם עתודה.
מחוץ לציבור התורני, לעומת זאת, פוטנציאל ההתרחבות שלה מצומצם בהרבה. שם האתגר גדול יותר: לא רק להפוך העדפה שנייה לבחירה ראשונה, אלא במקרים רבים להכניס את המפלגה מלכתחילה אל סל האפשרויות הריאלי של הבוחר.
הפער הזה עשוי להיות בעל משמעות אסטרטגית: הוא מסמן לציונות הדתית היכן נמצאים המצביעים הקרובים ביותר אליה, אך גם היכן ניצבת בפניה תקרת זכוכית משמעותית יותר.
למה כל זה חשוב גם להבנת סקרי המנדטים?
היקף המצביעים הרכים אינו מלמד רק על פוטנציאל הצמיחה של המפלגות. הוא מספק גם מפתח להבנת אחת התופעות הבולטות בכל מערכת בחירות: הפערים בין סקרי המנדטים.
כאשר חלק גדול מהציבור מחזיק כמה מפלגות כאפשרויות ריאליות במקביל, השאלה כיצד מתרגמים את ההתלבטות הזאת למספר מנדטים מקבלת משקל רב יותר.
מצביע שמצהיר היום על מפלגה מסוימת כבחירתו הראשונה, אך מחזיק מפלגה נוספת במרחק קטן ממנה, אינו בהכרח זהה למצביע שמבחינתו אין כלל חלופה. שניהם עשויים להיספר באותו טור בסקר המנדטים - אך רמת הוודאות של הקול שלהם שונה.
כאן נכנסת לתמונה גם המתודולוגיה של מכוני הסקרים.
מכונים שונים עשויים להעניק משקל שונה לרמת הביטחון של המשיב, לסיכוי שלו להגיע בפועל לקלפי, לבחירה השנייה שלו או לאופן שבו מחולקים המתלבטים. לכן ציבור גדול שנע בין שתי מפלגות או יותר עשוי לקבל ביטוי שונה במידה מסוימת מסקר לסקר.
אין בכך כדי להסביר כל פער בין סקרים. מדגם, עיתוי, שיטת האיסוף ומשתנים מתודולוגיים נוספים משפיעים אף הם על התוצאה. אולם ככל ששיעור המצביעים הרכים גדול יותר, כך מתרחב גם מרחב אי־הוודאות.
במילים אחרות: המספר שמופיע בטבלת המנדטים הוא תמונת מצב, אבל מתחתיו מסתתרת שכבה נוספת. חלק מהקולות יציבים ומגובשים, ואחרים עדיין נמצאים בתנועה - גם אם ברגע ביצוע הסקר הם רשומים אצל מפלגה מסוימת.
המנדטים שעדיין לא "שייכים" לאף אחד
מפת הצמיחה מלמדת אפוא שמנדט שמופיע היום אצל מפלגה מסוימת אינו בהכרח מנדט שכבר "שייך" לה.
מאחורי המספרים מסתתרת מערכת מורכבת יותר של נאמנויות, התלבטויות וחלופות.
יש מפלגות שנמצאות במצב מעניין במיוחד: מצד אחד, חלק גדול מהתומכים הנוכחיים שלהן הם מצביעים רכים, ולכן הן נדרשות להגן על הקולות שכבר צברו. מצד שני, הן מחזיקות גם מאגר משמעותי של מצביעים מבחוץ שכבר רואים בהן אפשרות ממשית.
ישר ובנט הן הדוגמאות הבולטות ביותר לכך. גם ליברמן ועוצמה יהודית נהנים מפוטנציאל חיצוני לא מבוטל.
עבור המפלגות הללו, המערכה מתנהלת למעשה בשני כיוונים בעת ובעונה אחת: מצד אחד לבצר את התמיכה הקיימת ולמנוע זליגת קולות; מצד שני לנצל את מאגר הצמיחה שממתין מחוץ לגדר ולהפוך מצביעים שמתלבטים לגביהן לבוחרים בפועל.
זו גם נקודת החוזקה שלהן - וגם נקודת התורפה.
מאגר גדול של מצביעים רכים עשוי להעניק למפלגה אפשרות לזנק, אך הוא גם מלמד שחלק מהתמיכה הקיימת בה עדיין אינה מבוצרת לחלוטין. פוטנציאל הצמיחה ופוטנציאל השחיקה עשויים אפוא להתקיים זה לצד זה.
מנגד, יש מפלגות שבהן הקהל הקיים יציב יותר, אך מאגר הצמיחה החיצוני מצומצם יחסית.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא יהדות התורה. גם הליכוד מחזיק גרעין קשה גדול יותר מרוב המפלגות שהוזכרו, אך שיעור מי שאינם מצביעיו כיום וכבר מדרגים אותו במקום השני או השלישי נמוך יותר.
אין פירוש הדבר בהכרח חולשה. גרעין מצביעים יציב הוא נכס אלקטורלי משמעותי, במיוחד בתקופה של תנודתיות פוליטית. אלא שהוא מציב בפני המפלגה אתגר אחר: כאשר מאגר המצביעים שכבר רואים בה חלופה קטן יותר, הדרך לצמיחה מחייבת לפרוץ אל קהלים שעדיין אינם נמצאים בסביבתה הפוליטית הקרובה.
הציונות הדתית: בסיס איתן, אבל לא בכל מקום
בציונות הדתית התמונה מפוצלת באופן מובהק.
בקרב הציבור התורני יש למפלגה שילוב משמעותי: גם גרעין קשה יחסית וגם מאגר חיצוני גדול מאוד של מצביעים שכבר שוקלים אותה כאפשרות שנייה או שלישית.
מבחינת המפלגה, זהו פוטנציאל צמיחה שכבר קיים בשטח. השאלה אינה רק האם הציבור הזה פתוח לציונות הדתית - הנתונים מלמדים שחלק ניכר ממנו כבר פתוח אליה - אלא האם המפלגה תצליח להפוך את הקרבה הזאת להצבעה בפועל.
בקרב יתר הציבור, לעומת זאת, פוטנציאל ההתרחבות נמוך בהרבה. שם הציונות הדתית אינה נאבקת רק על המקום הראשון אצל הבוחר, אלא במקרים רבים על עצם הכניסה לרשימת האפשרויות שהוא מוכן לשקול.
כך מתקבלות למעשה שתי מפות פוליטיות שונות עבור אותה מפלגה: בתוך הציבור התורני היא פועלת בשדה שבו יש לה בסיס וגם עתודה משמעותית; מחוצה לו, מרחב הצמיחה צר בהרבה.
לא רק מי מוביל - אלא למי יש לאן לצמוח
בסופו של דבר, מערכת בחירות אינה מוכרעת רק באמצעות השאלה כמה מנדטים מחזיקה כל מפלגה היום.
השאלה החשובה לא פחות היא מה טיבם של אותם מנדטים - ועד כמה הם אכן יציבים.
יש מפלגות שמגיעות למערכה עם בסיס תמיכה מוצק, אך עם מרחב התרחבות מוגבל יחסית. אחרות מחזיקות קהל נזיל יותר, אך נהנות במקביל ממאגר גדול של מצביעים שנמצאים מחוץ למחנה שלהן וכבר רואים בהן אפשרות ממשית.
במובן הזה, "מפת המתלבטים" אינה רק מפת התמיכה הנוכחית. היא גם מפת האפשרויות העתידיות.
הקרב הפוליטי אינו מתנהל רק על הקולות שכבר מופיעים היום בטבלאות הסקרים. הוא מתנהל גם על אותם מצביעים שטרם הכריעו סופית, אך כבר צמצמו את מרחב ההתלבטות שלהם לשתיים או שלוש מפלגות.
אלה הקולות שעשויים לעבור. אלה הקולות שעשויים להישאר. ואלה הקולות שיכולים, ברגעי ההכרעה, לשנות את התמונה.
לכן במערכת הבחירות הקרובה לא יהיה מספיק לשאול מי מוביל היום. השאלה החשובה לא פחות תהיה מי נשען בעיקר על קולות שכבר כמעט נעולים - ומי מחזיק לצדם מאגר משמעותי של מצביעים שעוד ניתן להעביר אליו.
במילים אחרות, טבלת המנדטים מספרת לנו היכן המפלגות נמצאות עכשיו. מפת המתלבטים עשויה ללמד אותנו לאן הן עוד מסוגלות להגיע.
הערה מתודולוגית
הנתונים בפרק זה על "פוטנציאל צמיחה" מתייחסים, עבור כל מפלגה, לאנשים שאינם מדרגים אותה כיום במקום הראשון - אך כן מציבים אותה במקום השני או השלישי.
כלומר, הם אינם מצביעי המפלגה כיום, אך היא כבר נמצאת מבחינתם בין האפשרויות הריאליות להצבעה.
חשוב להדגיש כי ככל שהמפלגה קטנה יותר, כך יש לפרש את הממצאים בזהירות רבה יותר, משום שמספר המצביעים שנדגמו ביחס אליה קטן יותר.