במחילה מגדולי הפרשנים הפוליטיים, בתוכם רבותינו עמית סגל ואמנון אברמוביץ' שליט"א, ובמחילה מגדולי הסוקרים, מנתחי המגמות, מחשבי המנדטים והשומרים על החסימה של האחוז, ובתוכם קמיל פוקס ז"ל ושלמה פילבר הי"ו.
אבל כיוון שבכל זאת נשארו עוד מספר ימים לסגירת הרשימות לכנסת, ימים בהם ספין ירדוף ספין וסקר ירדוף סקר, חשבתי שאולי עדיין אפשר וכדאי לעסוק בעוד כמה דברים הנוגעים לבחירות.
עניינים פעוטים כאלו של מהות ותוכן, עניינים הנוגעים לזוּטות כמו מדיניות, מצע והשקפת עולם.
ושוב, כל זה בדחילו ורחימו ומתוך עמידה באימה, ברטט ובזיע אל מול נותני הטון באולפנים, מעצבי דעת הקהל והדוברים המוזכרים לעיל, אשר קולם משוּח בשמן הידענוּת.
אני יודע, אני יודע, באמת שאין ברירה ובסוף צריך להצביע למפלגה שוודאי תעבור את אחוז החסימה. אל תדאגו כבר 'מִשְּטרו' אותי ואני לא מעז לחשוב אחרת. ובכל זאת, לא לאחוז החסימה אני רוצה להצביע, אלא למפלגה, כזו שיש לה דרך, כזו שאוחזת באיזושהי השקפת עולם. השקפת עולם, אם אפשר, שיש בה 'ממש', שאני אוכל להתחכך בה, להבין האם אני בעדה או נגדה, האם היא בשורה או מטרידה.
קחו את עופר וינטר למשל, שהוא ודאי יהודי עתיר זכויות, בטח יותר ממני. האם יש אזרח אחד בכל מדינת ישראל שמתנגד לאיזשהו משפט שהוא אמר בכנס הראשון בו הוא בישר על הקמת מפלגתו? אתה רוצה להכניע את החמאס. שכויעח גדול, מי היה מאמין. אתה רוצה לבנות צבא טוב יותר, וואו איזו בשורה, כמעט ונפלתי מהכיסא.
או אם תרצו, השר בצלאל סמוטריץ', שבהחלט עשה קדנציה יפה ומרשימה מאוד במשרד האוצר, ראו מה יש לו לפרסם בימים האחרונים לסגירת הרשימות: הוא עומד לאסוף את הנשק מהמגזר הערבי ולהעלות דרמטית את העונש על החזקה וסחר בנשק לא חוקי. איזה אומץ ציבורי, ממש שפשפתי את עיני בתדהמה. ובן גביר... נו, מה יש לדבר, גם הוא מעז, לגמרי בלי פחד לומר את... מה שכולם רוצים שהוא יאמר.
אחינו היקרים (כמעט יצא לי 'החרדים', נדמה לי שבלעתי בנט), יש מצב שתספקו לנו איזשהן אמירות קצת יותר 'קריספיות', כאלו שיש בהן איזשהו טעם - חריף, מתוק, חמוץ, מר, או רקוב, אבל איזשהו טעם. רוצה לומר, מה עם לשתף את הציבור במה אתם באמת מיוחדים, כי בינינו בהצהרות המפוצצות והמאוד כלליות שלכם, אתם לא במרחק כל כך גדול ממר איזנקוט.
רוצים חומר למחשבה - אתם בעד הפרדת דת ומדינה או נגד? יש לכם תוכנית להתמודדות עם הפרוגרס השולט בכל חלקה טובה במערכת החינוך? מה לגבי התיקון לחוק השבות, שכל עוד הוא לא יתוקן ימשיכו להיכנס בכל שנה עשרות אלפי גויים למדינת ישראל? והכותל, יש לכם עניין לשמור על קדושתו או שזה סבבה מבחינתכם שבית המשפט מוכר אותו לרפורמים? ורגע, תלמודי תורה ציוניים, הם נכס בעיניכם, או משהו שעדיף להפנות לו את הגב ולהקשות עורף מול הורי תלמידיו שמשלמים עליהם תשלומים גבוהים יותר מכל מוסדות החינוך בארץ הקודש, כולל אלו החרדים? והשבת, איך אתם בנוגע אליה - אוטובוסים? מרכזי קניות?
הלו, יש שם מישהו?!
ואנחנו, הציבור, זה שהפוליטיקאים אמורים לשרת, איך אנחנו נותנים לחרפת הפופוליזם הזול הזה להמשיך להתרחש. מדוע אף אחד לא שואל שאלות, פשוטות, ישרות, מבררות, נוגעות? מדוע אנחנו לא מעמידים את נבחרינו עם הגב אל הקיר ודורשים תשובות והבטחות, כן, גם בנושאים עליהם לא מאה אחוז מהאוכלוסייה מסכימים.
ואגב 'תשובות והבטחות', באותה הזדמנות אולי גם כדאי לשאול את אותם נבחרי ציבור איך זה שבכל הקדנציה האחרונה הם פעלו כל כך מעט בכל הקשור ליהדותה של המדינה, בבחינת: אמור לי על מה אתה שובר את הכלים ומאיים בהפלת הממשלה, ואומר לך מי אתה ובמה אתה באמת מאמין.
אז נכון שיש מקום להבין את הפחד שמא כל אמירה ערכית מידי תגרום לי לאבד כמה עשיריות האחוז אצל שלמה וקמיל, אבל עד מתי וכמה עוד, האם אין לדבר איזשהו גבול.
'אם תצביע לאבי מעוז בסוף הקול שלך ילך לפח'. או שכן, או שלא, ואולי אפילו בטוח שכן. אבל כרגע אותי יותר מטרידה השאלה מה הולך לפח אם אני לא מצביע לו. מה שהולך לפח זו המפלגה היחידה שכרגע מדברת על חשיבותה של המדינה היהודית, ולא רק מדינת היהודים, ובזה משקיעה את מרצה. מה שהולך לפח זה מי שאומר בצורה ברורה שהתיק היחיד שנמצא בראש מעייניו הוא תיק החינוך. מה שהולך לפח זו הדרישה הכל כך אלמנטרית לשתף את ההורים בתוכנית הלימודים של ילדיהם, כך שהם לא יתעוררו יום אחד ויגלו שבמשך שנים הם הושפעו מתעמולה פרוגרסיבית. מה שהולך לפח זו השאלה הכי קריטית למדינת ישראל, והיא: מיהו יהודי, וממילא איך תיראה מדינת היהודים. מה שהולך לפח זה הקול היחידי שכרגע מוכן לדבר גם על מה שלא לכולם נוח לדבר עליו.
אז רוץ אבי, רוץ. לא בגלל הסקרים, אלא בגלל מה שחסר בהם.