פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009 וכלת פרס ישראל, הלכה לעולמה בגיל 87. יונת, חוקרת בכירה במחלקה לביולוגיה מבנית וכימית במכון ויצמן למדע, הקדישה את חייה המקצועיים לפענוח המבנה והמנגנון הפעיל של הריבוזום - הרכיב התאי המופקד על ייצור החלבונים.
המחקר הממושך שניהלה סלל את הדרך להבנת אופן היקשרותן של תרופות אנטיביוטיות למבנים חיידקיים ולפיתוח מענים רפואיים חדשים נגד חיידקים עמידים, נושא המהווה את אחד האתגרים המרכזיים ברפואה המודרנית.
היא הראתה לדורות של מדעניות ומדענים מה אפשר להשיג כאשר מעזים לשאול שאלות גדולות ולא מוותרים על חיפוש עיקש אחר תשובות. עדה הייתה 'פרופסורית מכון' - הדרגה הרמה ביותר שמעניק המכון לרשימה מצומצמת של מדענים דגולים, והיא המשיכה לחקור ולפרסם, להחזיק מעבדה פעילה ולקיים שיתופי פעולה מדעיים ממש עד לימיה האחרונים", הוסיף.
תחילת מסעה האקדמי של יונת, בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, נתקלה בספקנות רבה מצד הקהילה המדעית העולמית. באותה תקופה רווחה ההנחה כי לא ניתן לגבש את מערכת הריבוזום המורכבת לצורך חקירתה בשיטות קריסטלוגרפיות באמצעות קרני רנטגן. יונת התייחסה ליחס שקיבלה באותם ימים וסיפרה לימים: "אנשים קראו לי פנטזיונרית".
למרות הניסיונות החוזרים שנכשלו ברחבי העולם, יונת וצוותה ביצעו כ-25 אלף ניסיונות עד אשר הצליחו בשנת 1980 לייצר גבישי ריבוזום ראשונים. בשני העשורים שגעו לאחר מכן שכללה יונת את שיטות העבודה, ובכלל זאת פיתחה את טכניקת הקריו-ביו-קריסטלוגרפיה - שיטה המבוססת על הקפאה מהירה המונעת את הרס הגבישים במהלך הקרנתם.
בשנת 2000 הגיע המחקר לשיא כאשר צוותים בראשה, במכון ויצמן ובמכון מקס פלאנק בגרמניה, פענחו לראשונה את המבנה המרחבי המלא של תתי-היחידות של הריבוזום החיידקי. כתב העת המדעי Science הגדיר את הגילוי כאל אחד מעשרת ההישגים המדעיים הבולטים של אותה שנה. כעבור שנה הציגו מחקריה את האופן שבו אנטיביוטיקות נצמדות לריבוזום החיידקי ומעכבות את ייצור החלבונים, תובנה שאפשרה לחשוף את מנגנוני העמידות של חיידקים מחוללי מחלות.
יונת נולדה בירושלים בשנת 1939 למשפחה מעוטת אמצעים. לאחר פטירת אביה בילדותה, עבדה מנגד מגיל צעיר כדי לסייע בפרנסת הבית ולהשלים את לימודיה. את תוארה הראשון והשני השלימה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1968 סיימה לימודי דוקטורט במכון ויצמן. לאחר השתלמויות פוסט-דוקטורט בארצות הברית, הקימה בשנת 1970 במכון ויצמן את מעבדת הקריסטלוגרפיה הראשונה לחלבונים בישראל.
לאורך השנים עמדה בראש מחלקות מדעיות, ניהלה מרכזי מחקר, וה הייתה חברה באקדמיות לאומיות ובינלאומיות רבות, בהן האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, האקדמיה הישראלית למדעים והאקדמיה האפיפיורית בוותיקן. לצד פרס נובל, זכתה בפרסים יוקרתיים רבים, בהם פרס ישראל, פרס וולף, פרס א.מ.ת ותוארי דוקטור לשם כבוד מעשרות אוניברסיטאות ברחבי העולם.
לצד ההכרה הבינלאומית הרחבה, יונת ציינה בעבר כי התואר שהיה היקר ביותר ללבה היה תעודת "הסבתא הטובה בעולם" שהוענקה לה על ידי נכדתה נועה.
נשיא מכון ויצמן למדע, פרופ' אלון חן, ספד לה: "עדה הייתה מדענית יוצאת דופן, שלא חששה לבחור בדרך שאחרים חשבו לבלתי אפשרית ולצעוד בה בנחישות, בסקרנות ובאומץ במשך עשרות שנים. פריצת הדרך שלה בחקר הריבוזום שינתה את הבנתנו את אחד התהליכים הבסיסיים ביותר של החיים ופתחה אפשרויות חדשות למאבק בעמידות לאנטיביוטיקה. אבל מורשתה של עדה גדולה אף מהישגיה המדעיים.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד גם הוא. "בצער עמוק קיבלתי את הידיעה על פטירתה של פרופ’ עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה, כלת פרס ישראל ומהחוקרות המובילות בתולדות המדע הישראלי. כל מי שעקב אחר מסעה המדעי ידע כי מדובר באישה פורצת דרך עולמית, חלוצה שהוכיחה כי סקרנות, דבקות במטרה ונחישות בלתי מתפשרת יכולות לפרוץ את גבולות הידע האנושי. ואכן, תגליותיה פורצות הדרך שינו את פני המדע והביאו כבוד אדיר למדינת ישראל.
פרופ’ יונת זכתה לממש את שאיפתה זאת תוך שהיא מהווה השראה לרבים ולרבות. נזכור אותה בזכות צניעותה, מקוריות מחשבתה והיותה מודל לחיקוי והשראה לדורות של מדעניות ומדענים בארץ ובעולם. תנחומיי למשפחתה, לתלמידיה ולקהילה המדעית כולה. יהי זכרה ברוך", כתב הרצוג.
פרופ' יונת הותירה אחריה את בתה, ד"ר חגית יונת, מנהלת מחלקה פנימית במרכז הרפואי שיבא, ונכדה.