גם אני הייתי בני"ש בגדוד רותם, גם אנחנו השתדלנו לשמור תורה ומצוות במהלך שירותנו, כך שאולי אוכל לתרום מניסיוני ולשתף את מפקדי ההווה בתובנות ומורשת של הגדוד בעבר.
- שכל ישר: אל תהיו עקשנים, אל תלכו ראש בקיר.
בהיותנו בטירונות או באימון מתקדם - הייתה הופעה שכללה שירת נשים. פנינו מראש למ"כים שלנו וביקשנו שיתאפשר לנו לצאת מההופעה כדי לשמור על אמונתנו. המפקדים הבינו את הסיטואציה ואת הצורך, ידעו מהיכרותם איתנו שלא מדובר בהתחמקות אלא בצורך אמיתי ושחררו אותנו לעשות כרצוננו.
כשבאנו לצאת מההופעה, כמוסכם, קפצו מ"כים אחרים מהפלוגה, שאינם מפקדים ישירים שלנו ודרשו שנישאר בהופעה. התחיל ויכוח ביציאה של מקום המופע, ובסופו התערבו המ"כים שלנו ונתנו לנו לצאת.
המפקדים שלנו ידעו שהדבר חשוב לנו, ידעו שאנחנו משתדלים להיות חיילים טובים שעושים את המוטל עליהם. הם הבינו שלא כדאי להם לצאת לקרב מיותר שיגרום לפגיעה במוטיבציה וייצור מתח מיותר. המפקדים האחרים לא הכירו אותנו מספיק, ניסו להשתמש בכוח שלהם כמפקדים כדי לכופף חיילים טובים, יצרו מהומה מיותרת ולבסוף גם לא השיגו את מטרתם.
- יצירת אמון: הכרתי חייל חרדי, שסירב לעשות בשבת פעולות שכרוכות באיסורי שבת, גם כשהיה מדובר בצורך מבצעי. כשניסיתי להבין מדוע, הוא ההתחמק אך הבנתי מבין השורות שהוא לא סומך על הפיקוד שיבדוק מה מבצעי ומה לא. הוא הסביר שבמקרה של פיקוח נפש הוא יעשה מה שצריך.
- אינני בא להתייחס לטענותיו, אבל פשוט וברור שבלי אמון אי אפשר לעבוד. אם החיילים הנשפטים מספרים שהם נדרשו לחלל שבת בטענה שקרית שמדובר בצורך מבצעי אין פלא שבמקרה הבא הם לא סומכים על המפקדים שיאמרו אמת, והם מעדיפים להימנע מאיסורים.
- יחס מכבד לפוסקים ולהלכה: לפני כמה שנים הרב קוסטינר הודח משירות מילואים בטענה שחלק מדבריו אינם מתאימים לרוח צה"ל, כגון היחס לשירות נשים ועוד. כמה שנים לפני"כ כשמינו את הרבצ"ר הוא הותקף תקשורתית על מאמר תורני שכתב על אשת יפת תואר ואולץ להוציא הבהרה. במקרים האלה, השדר הובהר היטב: רב שיאמר דעת תורה שאינה מקובלת על כותבי הקוד האתי וחבריהם לא יוכל יותר להתבטא בצה"ל. המסר שיצא מכך לחיילים הדתיים הוא ברור, בין אם הוא נכון ובין אם לאו: אי אפשר לסמוך על פסקים של רב צבאי כי הוא חייב להגיד מה שיכתיבו לו.
- ממילא בשעת מבחן, החיילים פונים לרב שהם סומכים עליו, לרב שלהם מהישיבה. חשוב לי להדגיש שהרבנות הצבאית עושה עבודה מצוינת, והשפעתם ההלכתית והרוחנית הולכת וגוברת, מה עוד שהם אלו שנמצאים בשטח ומכירים את המצב לאשורו, אך היחס של הצבא והתקשורת יוצר את התחושה שעדיף לסמוך על רב מחוץ למערכת. בכך נגרם נזק הן לרבנות הצבאית והן ליכולת לפעול נכון בשעה ששאלה מעשית-הלכתית עומד על הפרק.
- מה יהיה עם החרדים? כמובן שהיחס הנ"ל משפיע גם על גיוס חרדים. מבטיחים להם הרים וגבעות, תנאים תורניים מותאמים, מחנה טהור, שמירת שבת ולימוד תורה. אבל כשהם רואים את היחס לחיילים הדתיים, כשהם נתקלים במקרים שבהם נרמסות ההבטחות שניתנו להם, כשהם מגלים שמנסים להשפיע על אמונתם - כל הניסיונות לגייסם ייכשלו, וכמו שכבר ניתן לראות גם הציונות הדתית תימנע מלהתגייס למקומות מסוימים.
לסיכום: אם צה"ל מעוניין בחיילים הדתיים הוא נדרש להישמע לפקודות השירות המשותף, להפעיל שכל ישר, לומר אמת וליצור אמון ולכבד את התורה ואת פוסקי ההלכה.