אי אפשר לפספס את זה. שנת הלימודים התשפ"ז נפתחת כשמסביב הכול סוער: שלטי בחירות בכל צומת, דיונים סוערים בעלוני השבת, ופיד שלא נח לרגע ברשתות החברתיות.
התגובה הכי טבעית שלנו כמחנכים היא לרוב לנסות להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לשער, או להפטיר אמירה על כך ש"זו תקופה של פילוג וחייבים לבחור באחדות". אבל האמת היא שהשיח הזה מעט שחוק, ובעיקר מפספס את ההזדמנות הגדולה. במקום להשתיק את המציאות שבחוץ, יש לנו כאן הזדמנות חינוכית נפלאה להעמיק בחיבור שבין התורה לחיים.
בעולם קיימת תפיסה ותיקה המפרידה בין קודש לחול. לפיה, התורה והרוח שייכות לבית המדרש בלבד, ואילו המדינה וענייני הציבור שייכים למרחב חולין מנותק שאיש הרוח צריך להתרחק ממנו כדי לא "להתלכלך".
התפיסה שלנו, שיונקת מדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, הפוכה לחלוטין. אנחנו מאמינים בתורת חיים. במדינה יהודית, לתורה יש מה לומר בכל מקום - בצבא, בכלכלה, בבית העם ובכנסת ישראל.
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, היטיב להגדיר זאת באחת משיחותיו: ("פרק בהלכות כבוד מלכות ישראל"):
"יש טוענים שאין לרבנים להתערב בפוליטיקה…הנוסח הזה, שאין לרבנים מה להתערב בפוליטיקה, הוא נוסח נוצרי. הממלכתיות הישראלית מקבלת את ערכה האמיתי ואת תכנה האמיתי ממקור הקודש. כי מלכות ישראל מאוגדת עם מלכות כל העולמים כולם. דברים אלו פשוטים וברורים..."
מטרת דברי כאן איננה לקבוע עמדה בשאלה האם רבנים צריכים להיות פוליטיקאים, אלא להאיר את החיבור המהותי שבין התורה לפוליטיקה ולמרחב הציבורי. התורה איננה עומדת מחוץ למציאות - היא המצפן והנשמה של חיי האומה והמדינה.
תפיסה זו שזורה לאורך כל שרשרת הדורות. די להביט במפעלו המונומנטלי של הרמב"ם: הוא לא הסתפק בכתיבת הלכות תפילה, שבת וכשרות בחיבורו "משנה תורה", אלא טרח להקדיש ספרים שלמים להלכות סנהדרין, משפט, יחס למדע, מנהיגות, ו'הלכות מלכים ומלחמותיהם'. הרמב"ם ראה בתורה חוקה שלמה לעם ריבון החי בארצו. כי תורת ישראל איננה שייכת רק לבית המדרש, אלא היא יוצאת וממלאת את החיים עצמם.
דמות החמ"ד לשנה זו, הרב חנן פורת זצ"ל, צעדה בנתיב הזה.
הרב חנן היה לוחם בצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, מחדש ההתיישבות בגוש עציון, ממקימי גוש אמונים, ואיש של תורה, חסד ויצירה. ובתוך כל אלה - הוא כיהן במשך שנים ארוכות כחבר כנסת.
השליחות של הרב חנן בכנסת לא הייתה עוד פרט בביוגרפיה, אלא נקודת ציון משמעותית של תורה שיוצאת אל הפועל. הוא ראה בבית הנבחרים כלי להטמעת ערכי התורה במציאות הישראלית.
דוגמה מובהקת לכך היא חוק "לא תעמוד על דם רעך", אותו הגיש הרב חנן פורת כהצעת חוק פרטית, והוביל את חקיקתו עד שנכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הרב חנן לקח ציווי הלכתי-מוסרי מספר ויקרא ותרגם אותו לחוק אזרחי שמחייב כל אזרח להושיט עזרה לאדם הנתון בסכנה. כפי שהסביר אז בעצמו, החוק נבע מתוך: "רצון לקבוע נורמה שמעגנת את המוסר היהודי, הקובע 'לא תעמוד על דם רעך', שאינך יכול לעמוד מנגד בשעה שאתה רואה את חברך נמצא בסכנה...".
יש מי שחושב שהחיבור לחיי המעשה, למדע או לחיים הציבוריים מוריד מערכה של התורה. אך האמת היא הפוכה: חז"ל לימדונו ש"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". תורת ישראל היא "תורת חיים", והחיבור בין התורה לחיים מעיד על גדולתו של האדם ושל התורה אותה הוא נושא.
בפתחה של שנת הלימודים התשפ"ז, נזמין את התלמידים והתלמידות שלנו בכיתות להרים את המבט. במקום לשקוע ברעשי הרקע של הבחירות, או להתעלם מהם, נלמד אותם, לאורו של הרב חנן פורת זצ"ל, לראות את הזכות הגדולה של דורנו - דור של גאולה, דור שבו התורה מחוברת לחיים, בונה את המדינה ומקדשת שם שמיים. בברכת שנת לימודים פורייה, שנת עשייה וצמיחה!
הכותב הוא מפקח ארצי על רבני בתי הספר בחמ"ד