בימים האחרונים מזכירים גורמים רבים בימין שוב ושוב את אשר התרחש בבחירות לפני למעלה משלושים שנה והביא להקמת ממשלת אוסלו.
בשורות הבאות ננסה בעז"ה ללמוד דווקא מסבבי הבחירות של השנים האחרונות ולהסיק מהם את המסקנות המתבקשות.
1. אל תאמינו לסקרים
כן, כולם אומרים את זה, אבל בסופו של דבר רבבות קולות הולכים לפח בגלל סקרים שמנבאים הצלחה למפלגה זו או אחרת. לא ננתח כאן כיצד השמאל מחלק את קולותיו, אבל לימין אסור להמשיך לאבד מנדטים כפי שקרה לו כמעט בכל מערכת בחירות. ברשותכם, נסקור כמה ממערכות הבחירות מהכנסת ה-19 ואילך.
בבחירות תשע"ג התמודדה עוצמה לישראל. היא עברה במרבית הסקרים, אך קיבלה 66,775 קולות, בעוד אחוז החסימה עמד על 75,854 קולות.
בבחירות תשע"ה התמודדה מפלגת יחד. היא עברה בכל הסקרים, אך קיבלה 125,158 קולות, בעוד אחוז החסימה עמד על 136,854 קולות.
בבחירות תשע"ט, סבב א', התמודדו מפלגת הימין החדש ומפלגת זהות. שתיהן עברו בכל הסקרים, אך הימין החדש קיבלה 138,598 קולות וזהות קיבלה 118,031 קולות. אחוז החסימה עמד אז על 140,052 קולות.
בבחירות תשע"ט, סבב ב', התמודדה מפלגת עוצמה יהודית. ערב הבחירות היא עברה במרבית הסקרים, אך קיבלה 83,609 קולות בלבד, בעוד אחוז החסימה עמד על 144,196 קולות.
בבחירות תש"פ, סבב ג', ובבחירות תשפ"א, סבב ד', לא הייתה מפלגה שעברה בסקרים ולא עברה בפועל.
בבחירות תשפ"ב נזרקו לפח בעיקר קולות של מצביעי השמאל. מרצ עברה בכל הסקרים, אך קיבלה 150,793 קולות, בעוד אחוז החסימה עמד על 154,855 קולות.
המסקנה ברורה: סקרים אינם תעודת ביטוח. שוב ושוב מפלגות שנראו בדרך הבטוחה לכנסת נותרו בסופו של דבר בחוץ. בגוש הימין המחיר של הטעות הזאת כבר עלה לא פעם במנדטים יקרים.
2. לכו עם הבייס
כיצד לא ניפול שוב בפח, תרתי משמע? כיצד נדע אם המפלגה שלה אנו מצביעים אכן תעבור את אחוז החסימה?
אם נתבונן בניסיונות הכושלים שתוארו לעיל, נגלה מכנה משותף: המפלגות הללו ניסו לפנות לקהלים מגוונים בלי להתבסס על מגזר מסוים. עוצמה לישראל וזהות ניסו לפנות למאוכזבי הליכוד והבית היהודי, יחד ניסתה לפנות למאוכזבי ש"ס והבית היהודי, וכדומה.
כאן נמצאת נקודה קריטית, שהיא גם לקח חשוב למערכת הבחירות הקרובה: "תעודת הביטוח" של מפלגה היא בייס יציב - חתך סוציולוגי מובהק שרואה בה את מפלגת הבית שלו ואת ברירת המחדל בקלפי.
לש"ס וליהדות התורה, למשל, יש ציבור מובהק שנאמן להן ולדרכן ומצביע להן הן בבחירות לכנסת והן בבחירות לרשויות המקומיות. הן מהוות עבורו בית פוליטי, ולצידן פועלות רשתות חינוך, ישיבות ומוסדות נוספים שהציבור המזוהה איתן מצפה מנציגיו לדאוג לצורכיהם ולאינטרסים שלהם.
גם לליכוד יש חתך סוציולוגי מובהק, אף שאין לו כמובן רשתות חינוך. הליכוד הוא מפלגת הבית של ציבור מסורתי-לאומי גדול מאוד, שחלקים ממנו מצביעים "מחל" כבר עשרות שנים.
כדי לעבור את אחוז החסימה בבטחה, מפלגה צריכה קודם כול להתבסס על ציבור מובהק ויציב, ורק על גביו לנסות להביא קהלים נוספים. אותם קהלים צריכים להרגיש שהמפלגה מציעה דבר מה מעבר לדאגה לאלקטורט המסורתי שלה. כך עשו בהצלחה הבית היהודי בתשע"ג והציונות הדתית בתשפ"ב.
ההצלחה של הבית היהודי בתשע"ג לא חזרה על עצמה בבחירות תשע"ה, משום שהמצביעים שנוספו למפלגה חזרו למפלגת הבית שלהם - הליכוד - ואילו בבית היהודי נשאר בעיקר הבייס המגזרי.
בניגוד למה שנאמר אז על "תרומת איברים להצלת שלטון הליכוד", תרומת האיברים התרחשה למעשה בתשע"ג בכיוון ההפוך. מצביעי ליכוד שהסתייגו מהחיבור עם ישראל ביתנו, ומנגד האמינו ש"משהו חדש מתחיל", עברו להצביע לבית היהודי. בבחירות שלאחר מכן הם פשוט חזרו למקומם הטבעי.
אם נבחן את המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, נראה שרובן היו חסרות חתך סוציולוגי מובהק. הן ניסו להפוך לבית פוליטי של ציבור קטן מדי, ובמקביל פיזרו את הקמפיין על פני כמה קהלים. אלא שה"שמיכה" הייתה קצרה מדי ולא אפשרה מעבר בטוח של אחוז החסימה.
בסופו של דבר, רבים ממצביעי גוש הימין מצביעים גם על בסיס השתייכות מגזרית ומחפשים מפלגה מובהקת שתייצג אותם. בימים שבין פרסום הסקרים האחרונים ליום הבחירות מתרחשת בדרך כלל "התכנסות למפלגות הבית". מפלגות שאין להן ציבור בסיס גדול ויציב עלולות לגלות ברגע האמת שהמצביעים הזמניים שלהן חזרו הביתה.
יש לכך גם משמעות ברגעי משבר. מפלגת בית שנמצאת בסכנה יכולה לצאת בקמפיין "געוואלד" ולגייס את המגזר הרלוונטי, שמבין את משמעות האפשרות שהמפלגה לא תעבור. לעומת זאת, מפלגה שאין לה מגזר מובהק עלולה דווקא להזיק לעצמה אם תצעק "געוואלד": המצביעים יחששו שקולם ילך לפח ויחזרו למפלגות הבית שלהם.
אם נשווה זאת למושגים מעולם הבורסה, יש מפלגות בעלות "ערך ריאלי": יש להן ציבור ותיק ונאמן שמצביע להן באופן מסורתי ומהווה נכס אמיתי שעל בסיסו הן נסחרות ב"שוק המפלגות".
לעומתן יש מפלגות "בועה". בסקרים הן עשויות להיראות חזקות, אך בפועל הן נסחרות בשוק ביותר מערכן הריאלי. כאשר מגיע רגע האמת, הן נוטות לחזור לגודלן הטבעי - ולעיתים אף להישאר מחוץ לכנסת.
לכן, אם למפלגה שאתם מעוניינים להצביע לה אין זיהוי מגזרי וחתך סוציולוגי מובהק שיכול להעביר אותה בבטחה את אחוז החסימה, כדאי להתייחס בזהירות רבה גם לסקרים מחמיאים.
למי שבכל זאת מאמין לסקרים, כדאי להזכיר שכבר היה כאן מי שנכנס לכנסת על גבה של מפלגת המגזר הדתי-לאומי, ובהמשך השתכנע שהוא מבוסס מספיק ואינו זקוק לה עוד. הוא העריך שיש לו די קולות של מצביעי ימין ושדווקא הזיהוי המגזרי מבריח ממנו מצביעים. הוא נפרד מהמפלגה, קיבל מספרים גבוהים בסקרים - ובסופו של דבר התרסק.
כרגיל, ההיסטוריה נוטה לחזור, ואין ודאות שהפעם זה ייגמר אחרת.
איך בדיוק זה יקרה? קשה לדעת כרגע, אבל שווה לתת את הדעת לנקודה אחת. בסבב א' איש כמעט לא צפה את הזינוק של מפלגת זהות, שהציגה רשימה כלכלית-ליברלית וקרצה בין היתר לחתך הדתי-לאומי של מצביעי הימין החדש. בסופו של דבר, לימין החדש חסרו 1,454 קולות בלבד כדי לעבור את אחוז החסימה.
גם כעת איש אינו יודע אם תתרומם רשימה אחרת שתפנה בדיוק לאזור החיוג של מצביעי עוצמה יהודית: אנשי ימין לא-מגזריים שהמפלגות הקיימות אינן מספקות אותם משלל סיבות.
אם תקום רשימה כזאת, השאלה לא תהיה בהכרח כמה מנדטים היא תקבל, אלא כמה קולות היא תיקח ממפלגות אחרות.
וכפי שכבר למדנו ממערכות הבחירות הקודמות, לפעמים ההבדל בין כניסה לכנסת להישארות בחוץ מסתכם באלפי קולות בודדים.
כמה קולות יחסרו הפעם לעוצמה יהודית כדי לעבור את אחוז החסימה?