רוב מתקני ההתפלה בישראל מושבתים כבר ימים אחדים בעקבות עכירות חריגה במי הים, שמקורה ככל הנראה בפריחת אצות זעירות שהגיעה מאזור הדלתא של הנילוס במצרים.
פרופ' תמר גיא־חיים מהמכון הלאומי לאוקיינוגרפיה הסבירה כי מדובר באצות מקבוצת הפיקו־פיטופלנקטון, ככל הנראה ציאנובקטריה, וכי הזיהוי המדויק של המין עוד ייקח זמן. האצה אינה רעילה למגע או למאכל, ולכן חופי הים נותרו פתוחים.
החריג באירוע אינו התופעה עצמה, אלא היקפה. מנכ"ל חברת התפעול של מתקן ההתפלה בחדרה, המתקן היחיד שלא הפסיק לפעול, אמר כי מדובר באירוע חסר תקדים וכי בעשרים שנות ניסיונו לא נתקל במקרה שבו חמישה מתקנים הושבתו בו בזמן.
ממלא מקום מנכ"ל חברת מקורות, דני סופר, מסר כי בעקבות השבתת חמשת המתקנים הפעילה החברה את כל מערכת המים הטבעית שברשותה, וכעת היא מספקת כ־90 אחוז מיכולת האספקה הרגילה בקיץ. סופר ציין כי בחורף איש לא היה מבחין במחסור, שכן הצריכה נמוכה בכמחצית, אך בקיץ אין אפשרות לגשר על הפער במלואו.
אלא שהאפשרות לאירוע מסוג זה הייתה מוכרת לרשויות כבר קודם. בנובמבר 2024 פרסם מבקר המדינה דוח על אסדרת מתקני התפלת מי הים והפיקוח עליהם, שבו נמצא כי בין השנים 2007 ל־2023 אירעו 14 מקרים שבהם זיהום במי הים הביא להפסקת הייצור במתקני התפלה, לפרקי זמן שנעו בין כמה שעות לחמישה ימים.
כ־57 אחוז מהמקרים נבעו מזיהום מיקרוביאלי, כ־29 אחוז מדלק ומשמנים וכ־14 אחוז מעכירות בעקבות סערות. המבקר המליץ למשרד הבריאות לערוך סקרים תקופתיים לבחינת רעלני אצות ומינים פולשים ולהכין תוכנית ייעודית להתמודדות עם תרחיש כזה.
הדוח גם ציין כי רשות המים לא השלימה תוכנית אב למשק המים כבר יותר משלושה עשורים, חרף הערות חוזרות של משרד מבקר המדינה בנושא מאז 2012.
הרקע הזה עולה בקנה אחד עם הדברים שאמר אתמול גיורא שחם, לשעבר מנכ"ל רשות המים, בריאיון לכאן רשת ב'. שחם טען כי הרשות, שהוקמה בשנת 2007 כרגולטור עצמאי, נתונה ללחצים פוליטיים חוזרים בנוגע לתעריפים ולמקורות שמהם נרכשים המים.
לדבריו, בשנת 2024, בעקבות לחץ להוזלת עלויות, הוחלט לצמצם את רכישת המים המותפלים ולהגביר את השאיבה מהכנרת. שחם טען כי השאיבה חרגה בכ־300 מיליון קוב מהכמות המותרת, וכי כעת יידרשו שנים כדי להשיב את המצב לקדמותו.
בשטח, החקלאים בדרום כבר משלמים את המחיר. באזור פתחת ניצנה ורמת הנגב, שבו מגדלים חלק ניכר מהעגבניות המיועדות לשוק המקומי וליצוא, הופסקה ההשקיה לחלוטין. המהלך מעמיד בסכנה כ־20 אלף דונם של גידולי ירקות.
חקלאים באזור מספרים כי משק בינוני השקיע כשני מיליון שקלים בעונה הנוכחית, וכי ימים ספורים ללא מים עלולים להוריד את ההשקעה לטמיון. בהתאחדות חקלאי ישראל דורשים מהממשלה לגבש מתווה פיצויים דחוף.
גם בחלק מהרשויות המקומיות נערכים לאפשרות שהמצב יחמיר. בעיריית מעלה אדומים הכינו עוקבי מים לתושבים ונמסר כי "נכון לשעה זו, אספקת המים ברחבי העיר מתנהלת כסדרה והמים זורמים באופן תקין", וכי העירייה "נערכה במהלך 48 השעות האחרונות לכל תרחיש, כולל הצטיידות בעוקבי מים ובמים לשתייה", בתקווה שלא יהיה בהם צורך. בעירייה הוסיפו כי מוסדות החינוך פועלים כרגיל.
אלא שהשאלה המטרידה יותר נוגעת לעתיד. פרופ' עידו בר זאב ממכון צוקרברג לחקר המים באוניברסיטת בן גוריון אמר כי אי אפשר למנוע לחלוטין אירועים כאלה, ולכן נדרשות תוכניות מגירה מראש - שכיום כמעט אינן קיימות.
לדבריו, אירוע האצות הנוכחי הוא רק קדימון למה שעלול לקרות אם יתרחש שפך נפט גדול בים - תרחיש שלטענתו הוא שאלה של זמן ולא של אם. במקרה כזה, לדבריו, השבתת מתקני ההתפלה עלולה להימשך עד חצי שנה, וכיום אין שום תוכנית חירום למקרה הזה מעבר לסגירת המתקן.